מפגשים / רונן
הדבר קרה בחודש ספטמבר, קצת לפני תחילת שנת הלימודים האקדמית, בירושלים בירת ישראל. כל המסופר כאן מבוסס על זיכרונו הדל של עבדכם הנאמן ועל קטע וידאו בודד שצולם לקראת סופה של סדרת המפגשים. לא רשמתי מיד, שכן המחשבה הראשונה היתה לשכוח אותו, או לא לייחס לו כל חשיבות. מאוחר יותר החילותי לתעד את המפגשים בכדי לא לצאת מדעתי. עתה, בשנת אלפיים וחמש עשרה, כשהשפיות חוזרת לכוכבנו, אולי זה הזמן המתאים. למרות שחושב אני שאם אספרנו, אחרים יקראוהו כסיפור דמיוני, ואולי בחלוף השנים ייראה כך גם לי.
לדאבוני, רק בשלבים מאוחרים יותר התחלתי לאמת את הפרטים. אי לכך רבים מן העובדות, הפרטים הקטנים, ששיכנעו אותי בסופו של דבר באמיתות הסיפור, אבדו אולי לעולמים. כעת, במבט מפוכך לאחור, יכול אני רק לבכות את האובדן ולקוות כי אותן הנסיבות הקשות שהובילו למפגש הזה יובילו למפגש נוסף מתישהו בעתיד. המחשבה על מפגש כזה היא אמביוולנטית עבורי. משמעה כי עבודתי ומאמצי לא נשאו פרי וכי שוב מאיים סוף טרגי על הקיום האנושי והטְלֶני כאחד.
עבודתי כספרן בספריית האוניברסיטה העברית הקלה במשהו על עבודת המחקר שלי. אולי זו גם הייתה הסיבה שבוּסטוֹס דוֹמֶק ניגש אלי מלכתחילה. אני לא יודע כיצד בחר בי. אבל נטל הבחירה קשה הוא. זו הינה הטיוטה העשירית ואני לא בטוח שגם האחרונה. השתדלתי למצוא מקורות והסברים לחלק נכבד מהציטוטים והאיזכורים בשפתו העשירה של דומק. היכן שצלחה ידי הבאתי את הציטוט או האיזכור כפי שקבלתי אותו במקור וההסברים המלווים הנם פרי מאמצים מאוחרים יותר. מכיוון שאינני בלשן, היסטוריון, פילולוג, אתנולוג, פסיכולוג...- בקיצור יליד טלן - לצערי חלק נכבד מהם איבד את משמעותו ויובא כאן כפי שאני הבנתי אותו. מעוות, משובש וחסר את כל החן והעוצמה של המוח הטלני.
המפגש הראשון: דומק
כמו בכל יום ירדתי אל הגן בדיוק בשעה שתיים בצהריים. על אותו ספסל קבוע המשקיף על ואדי אל ג'וז הייתי פורש את נייר הפרגמנט וסועד את נפשי. בדרך כלל היה זה כריך גבינה לבנה או קוטג' עם מלפפון או עגבניה. באותו היום ישב מישהו על הספסל. עובדה שהרגיזה אותי מאוד כי כולם ידעו להניחני לנפשי בחצי שעת ההפסקה שלי. בעודי מתלבט אם לוותר לזר על מקומי או לא פנה הוא אלי והודה שהוא מחכה לי. בלעתי את כעסי והתישבתי על חצי הספסל שהותיר לי, גומר אומר בנפשי להתעלם ממנו לחלוטין. הייתה זו החלטה הרת גורל, כפי שיתברר בהמשך, כי במשך הפגישות הראשונות ניסיתי להתעלם ממנו ומדבריו. בעודי לועס במרץ מהלחם הלבן התעלם שכני לספסל משפת הגוף המאוד ברורה שלי ושאל אם שמעתי על אֻכְבַר? משלא עניתי המשיך וחקר מה דעתי על משגלים ומראות. (רק מאוחר יותר הבנתי שהוא מתכוון למראות כריבוי של מראה אחת.) הוא הודה כי זו שאלה מוזרה לפתוח בה הכרות בין אנשים שאינם מכירים ובוודאי הכרות בין תרבויות, אך לטענתו זוהי שאלה משמעותית. מכיוון, וכאן פרט פרוט יתר שלא הבנתי ממנו דבר, אודות גנוסיטקנים הגורסים כי "העולם הנגלה הוא בבחינת אשליה, או – ליתר דיוק – סופיזם. הראיים והאבהות נתעבים משום שהם מכפילים אותו.". זכרתי רק כי הקפיד להדגיש כי אין זה המצב המדויק בין טְלֶן ובינינו. מכיוון שלא ניתן לקבוע מי המראה של מי בעוד בריבוי מראות או אפילו בשניים הניצבות זו מול זו מספר היקומים המשתקפים עלול להיות אין סופי. רק בכותבי דברים אלה מתוך זכרוני הדועך אני מתחיל להבין את המאמץ המנטלי הכביר שהשקיע דומק בניסוח משפטים המנוגדים כל תכלית לתרבותו ולאמונתו. מצר על כי המבוך שנסגר וההזדמנות שזומנה לי חלפה. שאלות רבות יוותרו ללא מענה ולא רק משום שדומק לא ידע איך לענות עליהן.
המפגש השני: שגריר ושגרירות
חשבתי כי המפגש המוזר ביום הקודם היה חד פעמי, ביחוד לנוכך שתיקתי המתריסה. דחקתי אותו כליל מזכרוני כמו דואר זבל. סברתי כי זהו לבטח אחד מהסטודנטים הזרים הרבים הגודשים את הר הצופים בתקופה הזו. העיברית שדיבר היתה רהוטה ותקנית ויחד עם זאת היה משהו מאוד נוכרי בדבריו ובהתנהגותו. מה רב היה כעסי כשגיליתי למחרת כי הוא ממתין לי בשעה היעודה על הספסל. קשה לשנות הרגלים של שמונה עשר שנה. החלטתי במין עקשנות קצת ילדותית שלא לוותר לו. זה הספסל שלי! גבולותיו הטריטוריאלים סומנו במליוני פרורי לחם לבן ולוח האבן הקר קיבל כבר את תוויו של ישבני. הפעם לא המתין לתום טקס נייר הפרגמנט והחל מתקיף את שלוותי המבעבעת בים של אינפורמציה חסרת ערך. שאל אם שמעתי או ניתקלתי בעבודתי כספרן בשמות חסרי פשר ומובן כגון: אֶסמֶרדִיס האמגוש, שפלת טְסַאי-חלדוּן, ארקטורוס וגה, מְלֶחְאנס, סילאס האסלם, כולם קשורים באיזה שהוא אופן באֻכְבַר שהיתה לימים השגרירות הנטושה של טְלֶן על הכוכב הזה. דבריו נשמעו לי סתומים ומופרכים. הגיגיו המבולבלים של סכיזופרן. הייתי שקוע כל כך בכעסי, בפגיעה החמורה בהרגלי ובחדירה לפרטיותי שהתעלמתי ממנו לחלוטין. לצערי אופי המפגשים הראשונים בינינו דמו יותר לשיח בין חרשים. לא היה בו כלום מאותה אוירה מפוארת ומיסתורית, המתוארת בעיקר בסרטי מדע בדיוני, בעת מיפגש עם חוצנים. דומק היה נלהב, עתיר ידע ועם זאת חסר כל מושג וניסיון בהבנת תמונת העולם האנושית. בעוד אני הייתי נרגן, מכונס בעצמי, ואטום לחלוטין לארוע המדהים שלקחתי בו חלק. בעל כורחי אומנם, אבל עדיין הייתי חלק חשוב ממנו. האידיאליזם הטלני לא איפשר לדומק לנתח את הניסיון הכושל שעשה. הסיבתיות העקרה שלי לא איפשרה לי להיות פתוח וקשוב למשהו, שבאופן סיבתי טהור, לא יכל להתקיים. יד המיקרה היא זו שהעירה אותי מתרדמתי הדוגמטית. יד המקרה הטהור אולי הצילה פעם נוספת את שני העולמות שהיו קשורים זה בזה בקשרים נעלמים. דומק קרא לזה תורת המיתרים. כשם שמיתר אחד מסוגל לגרום למיתר אחר להדהד בתגובה כאשר התדר והעוצמה נכונים. (הוא תאר זאת כאשר תודעה אחת גורמת לתודעה אחרת להדהד כאשר המחשבה היתה נכונה) זה בכל אופן ההסבר שאני נותן. בטְלֶנית זה נשמע ומובן כנראה אחרת. הארוע היה בתום סימסטר הקיץ. זו התקופה שבה נערכת הסיפריה לקראת שנת הלימודים. כרכים מוחזרים למקומם, מתבצע חיפוש מדוקדק אחר כרכים שאולי הונחו במקום שגוי והעבודה המתועבת ביותר היתה להעלות ספרים ומהדורות ישנות מתוך המרתפים ולהכניסם לתוך המחשב. עבודה מיגעת, משעממת ובעיקר גורמת לגרודים ולגרויים קשים בדרכי הנשימה. למחרת, בעודי מנסה לסווג ולמיין כרכים מאובקים, נתקלתי בשם שדומק הזכיר. היסטוריה כללית של מבוכים מאת סילאס האסלם בתירגומם של נסטור איבארה וליק דירטן. edition princes . בהקדמה לספר מטעם המתרגמים הוזכר גם ספר אחר של האסלם History of the land called Uqabar' 1874. כמובן שכל מאמצי לאתר את הספר, גם ברשת הבינלאומית של אוניברסיטאות, העלו חרס. הייתי צריך להתחקות אחרי שמות המתרגמים (דבר שעשיתי בסופו של דבר אבל מאוחר מדי.). כעת היו ברשותי שני שמות שהזכיר התמהוני על הספסל שאכן היתה להן ממשות במציאות שלי. עובדה שיצרה אצלי בילבול רב. ערבוב קטגוריות מוחלט. כאילו שיטת דיואי ומספרי ISBN החלו להתרוצץ בראשי כמו לוח נחיתות והמראות שהשתבש. כמו אמרו לי לסדר מחדש את הסיפריה בשיטה אסוציאטיבית. מה שבסופו של דבר באמת קרה למידע שלי.
המיפגש השלישי: Orbis Tertius והשיטה ההקסאדצימלית
למחרת הקדמתי בעשר דקות ודומק כבר חיכה לי. הצגתי את עצמי בהסתיגות קלה. אומנם מצאתי שני מקורות המאששים במעט את את אוסף ההבלים שלו אבל זה עוד לא הפך אותנו לחברים. חוץ מזה עדיין כעסתי על הפגיעה החצופה שלו בקדושת ההפסקה. זו היתה הפעם הראשונה שהוא אמר לי את שמו המוזר ומיד התחיל להסביר לי את מטרת בואו. הפילוסופים הטלנים חזו באמצעות חדות מחשבתם בלבד את אפשרות קיומו של כוכב אחר שאינו טלן. מכיוון שתפיסת עולמם האידיאליסטית חייבה בקיומו הממשי של כל דבר שעולה במחשבתם. (כמו נמרים שקופים ומגדלי-הדם) הוקמה ועדה לאיתור Orbis Tertius -הכוכב השלישי. כך קראו לכוכב שלנו בטלנית. מקור כל הפילוסופיות הבטלות. philosophie des Als Ob. הקוסמולוגיה הטלנית אינה מכירה כמונו בצירוף של עצמים בחלל. החלל שמורכב משש עשרה פרוסות הנו עוקב וזמני ולא מרחבי. (יש קושי רב לתרגם את התפיסה הטלנית מכיוון שכל מבנה השפה שלהם מושתת על תפישת העולם שלהם. למשל חוסר בשמות עצם ושימוש בפעלים חסרי נושא מקשים מאוד על ההבנה והתרגום. כתבים טלניים בודדים, שנותרו מהביקור הקודם, עזרו לי מאוד בהבנה. זו גם הסיבה שאני משכתב שוב ושוב את דברי כי אין דרך טובה יותר להעביר לכתב את שיחותינו. כל המוזכר כאן להלן הינו אינטרפטציה מוגבלת של עבדכם. מתברר כי לדומק היה הרבה יותר קל להבין אותי ורוב ההסברים הנם הסברים שלו. למרות זאת בקוראי את מה שכבר כתבתי זה נראה עדיין מבולבל ולא ברור.) הפסיכולוגיה הטלנית היא למעשה בסיס המחקר שלהם. כיום אני כבר יודע לנסח את דבריו באופן שיובן גם לאנשים אחרים. אפופיאות ישנות שהועלו בטלן הגדירו למעשה את קיומנו (כלומר כדור הארץ ויושביו) כפסיכוזה חמורה הדורשת טיפול מיידי. חל איסור להגות באפשרות הזו אבל פרץ מרד חשיבה. La trhison des clers. בעיקבות אותן יצירות והמרד שהתחולל הפכה הפסיכוזה למגפה. מגפות מעין אלה שוטפות מדי פעם את טלן ומדלדלות מאוד את האוכלוסיה. (דומק הזכיר גם את המגיפה הגדולה ב- 2713 שבעקבותיה כמעט הושמדה אוכלוסיית הכוכב כולו . היתה זו הפסיכוזה העשרונית כאשר אובריק מונדה-צילבוס תלמידו של ציפריאנו דה ולרה קישר לראשונה בין מספר האצבעות בידיים והרגליים למציאות והמציא שפה חדשה המבוססת על עשרים ולא על ששה עשר סימנים. השפה נקראה Volapuk ועל פי אפיגרפים ששרדו מאותה תקופה גרמה לסיכזופרניה שהכתה במרבית האוכלוסיה שניסתה לדבר, לקרוא ולכתוב בשתי השפות.) מה שהטריד את דומק, לאחר שהות ממושכת בכוכבנו. (הנסיעה הטלנית נעשית באמצעות המחשבה. מכיוון שכל דבר שניתן לחשוב עליו למעשה קיים. עצם רעיון קיומו של כוכב נוסף מוכיח את קיומו ולכן הוא יכול לחשוב ולהגיע אליו.) היתה הקבלה מטרידה בין ארועים כלל עולמיים בטלן ובכדור הארץ. ( הוא הצליח, לאחר שהפעיל מאמצים מרובים שכללו פסיכותרפיה וביבליותרפיה, להבין את הסיבתיות השולטת בחיינו. באמצעות ההבנה וכוח מחשבתו הצלולה הצליח ליצור קישורים סיבתיים לכאורה בין שתי העולמות. אבל ההבנה האמיתית הגיעה מאוחר מדי כפי שתראו בהמשך)
הוא הגדיר אותם כ-Orbis terrarium est speculum Ludi. העולם הוא ראי המשחק או יותר נכון העולם הוא משחק של ראי. כדור הארץ נקרא בטלנית Orbis Tertius כלומר העולם השלישי. (הטלנים מבססים את כל השיטה המדעית ואת הכתיבה שלהם על השיטה ההקסדצימלית. שיטה המבוססת על רדוקציה של המספר הראשוני הזוגי היחיד. 2 בחזקת 2 בחזקת 2. באמצעות שישה עשר הסימנים מיצגים הטלנים כל דבר בעולמם- Characteristica Universalis. שיטת הספירה הטלנית מבוססת על מספרים ראשוניים לא זוגיים[1, 3, 5, 7 ...] ולכן כדור הארץ נקרא העולם השלישי.) באמצעות מידע שסיפק השגריר הראשון מטלן ששהה באותו הזמן על כדור הארץ הצליח דומק ליצור הקבלה בין הפסיכוזה הגדולה השניה לבין מלחמת העולם השניה. לאחר שני ארועים גדולים אלה ואולי בגללם נותק הקשר בין העולמות והשגרירות באֻכְבַר נינטשה.
המיפגש הרביעי: ג'ירולמו סבונרולה ומדורת ההבלים הטלנית
הפעם הגעתי לפגישה מוכן ובאמתחתי שאלות ששקדתי על כתיבתן במשך כל היום. עיינתי במדריך לפגישות עם חוצנים מאת אדריאן מו-אר, בפרוטוקולי האיחוד הבין גלקטי של התאגידים (בעיקר בישיבות 231 ו-335 שעסקו בכללי הנימוס והחלפת מידע). טיפים מענינים מצאתי בספר שמשמש כתנ"ך של התנועה הראלית((Raelian: "כן לשיבוט האנושי: חיי נצח הודות למדע". דומק המתין לי כרגיל על הספסל. בכל המחקר שעשיתי ודף השאלות שהכנתי בקפדנות לא עלה בדעתי לשאול את השאלות הכי טרייואליות לכאורה: למה דווקא אני? ולמה הפגישה הוגבלה לזמן הפסקת הצהריים שלי?
דומק היה רזה, אולי אפילו שדוף כמו שיח שיזף מוכה רוחות. ראשו שהיה גדול באופן יחסי לשאר גופו נח על צוואר גבעולי. אפו היה גרמי ועינייו גדולות וחומות ומלאות חוכמה. היו פעמים שלו היה מופיע לפני עם משקפיים היה נראה כמו וודי אלן. בפעמים אחרות הזכיר לי את אמא של במבי לפני הדליקה ביער. דומק ניסה להתחמק משאלותי בתואנה כי זמנו קצר. עד היום אין אני יודע מה המקבילה הטלנית ליחסי מין, כיצד הם ניזונים והאם הם מאזינים למוסיקה. הצלחתי להבין שאין רביה בטלן. כלומר שיתכן ואין צורך כלל ביחסי מין. אחד המשפטים שאמר ונחרט בזיכרוני היה esse est percipi . כלומר: להיות פרושו להיות נתפס שאולי מסביר קצת את התעלומה. דומק היה עסוק בהרצאה ארוכה אודות תאוריות המראות שלו שלצערי לא הבנתי וגם לא הצלחתי לשחזר אותה אחר כך בכתובים. כשם שמראה מחזירה חלק נכבד מהאור ככה הנפש מחזירה חלק נכבד מהמחשבות המוקרנות אליה. הבעיה היא לא מה שמוחזר אלה מה שנבלע. אם הבנתי נכון ככה נוצר עיוות או שיבוש של רעיונות. כל השיבושים מתרכזים במקום אחד וזה כדור הארץ. אחת לכמה זמן המערכת מבצעת מעין RESET מחשבתי שמתבטא אצלנו כארוע גלובלי ואצלם כארוע קיצוני (כמו מלחמת העולם והפסיכוזה הגדולה.) הוא סיפר לי על מישפחות דיצ'י, סטיצ'י וביצ'י שהיוו את הגוף הטלני העליון המתווה סגנונות חשיבה וטיפול. פעם אחת בעבר השתלטה משפחת דיצ'י וקבעה את הטון במשך כמה דורות. דבר שהוביל לעליתו של הפסיכוניהליסט סבונרולה. (חשוב להבין את אופן החשיבה הטלני המבוסס על התפיסה הפרמנידית של היש ישנו והאין איננו. טלני אינו מסוגל לחשוב על מה שאין.) שהכריז מלחמה על מחשבות סרק. כתוצאה מכך הושמדו נכסי מחשבה טלנים שלא יהיה ניתן לשחזר אותם. (המחשבות הטלניות הושמדו באמצעות צווים בצורת סרטים אדומים וצהובים שהתנופפו ברוח בעת שניתלו מעל מגדלי הדם ולכן כונו בשם מדורת ההבלים. הצווים אסרו על חשיבת מחשבות מסוג מסויים. בטלן לא באמת ניתן להשמיד משהו כשם שלא ניתן ליצור משהו חדש. הטלנים פשוט בנו מנגנוני הגנה פסיכולוגיים שמנעו מהם לחשוב את המחשבות האסורות.) איך כל זה קשור אלינו? שאלתי. זו כנראה היתה שאלת המפתח שאליה כיוון. אחרי הסבר מאוד לא מובן על הקשרים בין טלן לכדור הארץ הצלחתי להבין שכל ארוע אצלנו יוצר ארוע מראה אצלם ולהפך.
המיפגש החמישי: אני מצלם בפעם הראשונה בוידאו.
הצלחתי היום אחרי מאמץ ביביליוגרפי לא קל לאתר חלק מהמקבילות הארציות לארועים הטלניים שדומק סיפר לי עליהם. השתכנעתי כי נשקפת סכנה אמיתית לשני העולמות. הבנתי שלמרות התפקיד המכובד שלשמו דומק בחר בי אין לי את הכלים הנדרשים לכך. איך לא חשבתי קודם לצלם את כל המפגש בטלפון הנייד שלי. אולי הייתי עסוק יותר מדי בנרקיסיזם שפיתחתי במשך שמונה עשרה השנים האחרונות. מוקף בחומות בדידותי הגאה. דומק התעלם מידי שהקפידה לכוון אליו את עדשת הטלפון. הוא נראה ניסער ולראשונה הרצאותיו ודיבורו לא היו רהוטים וקוהרנטיים. מכיוון שצלומי הוידאו מצויים ברשותי אדלג על הדברים שניתן לראות בסרט ואתמקד בתחושות שליוו אותי במהלך הפגישה. שנינו ידענו כי זאת כנראה עומדת להיות הפגישה האחרונה. דומק התנהג כנידון למוות שלפתע היום האחרון נגמר לו במפתיע ונשארו לו עוד הרבה דברים שהוא עוד רצה להספיק. לא רואים את זה בסרט אבל בדרכו לפגישה נחבל ברגלו וכנראה שבר את הבוהן השמאלי שלו. הכאב היה משהו לא מוכר לדומק והוא לא ידע כיצד להתמודד איתו. התבוננתי בסרט מאות פעמים מנסה לדלות מתוכו שבבי מידע או תובנות חדשים. נראה לי שעכשיו אני מצליח להבין אולי קצת יותר טוב מה באמת קרה באותה פגישה ואת הקשר למישפט שאמר בסופה.
sub specie aeternitatis" "– הסתכלות מנקודת ראותו של הנצח ולא מבחינת הזמן החולף. אני חושב שהרגע שבו קיבל את המכה ברגל היה הפעם הראשונה שהתחיל לחשוב כמו יליד כדור הארץ. הבנה כזו היתה כנראה מאוד קשה לו לעיכול והוציאה אותו משווי משקל. יכול להיות שהוא הבין את מה שאני הרגשתי או התחיל להרגיש את מה שאני הבנתי. דו שיח אמיתי בנינו יתכן רק באופן תאורטי אבל לא תיתכן הבנה. אני חושב שויטגינשטיין אפילו הוכיח זאת . דומק, בעל המוח העליון, חווה לראשונה חוויה סיבתית ומיד הגיע למסקנות דטרמניסטיות.
Les problemmes d'um probleme . אני חושב שהוא הבין (למרות שהפועל הבין אינו יכול במקרה הזה לשקף את מה שעבר עליו. היתה זו יותר חוויה מטאפיסית מאשר הבנה. משהו כמו גלוי של נאומונה קאנטיאנית.) שלא ניתן יהיה למנוע דבר וכי אסור לו לחזור לטלן. לפניו עמדו שתי אלטרנטיבות: או לחזור לטלן ולהמיט שואה על הפילוסופיה ותפיסת העולם הטלנית. במונחים שלהם זה אומר השמדה מוחלטת. הם פשוט יחסמו בתוך מוחם את כל ההיבטים של הקיים ויפסיקו להתקיים, או להשמיד את עצמו. לקח לי הרבה זמן להבין שגם האפשרות הזו אינה אפשרות שקיימת אצל טלני. יתרה מזה, מה המשמעות לשואה טלנית במונחים של כדור הארץ? מה יקרה לנו? מעצם העובדה שאתם קוראים עכשיו את הכתוב ניתן להבין כי היתה גם אפשרות שלישית.
המיפגש השישי: סוף ההתחלה או התחלת הסוף.
המיפגש השישי היה אמור להתרחש בתאריך 9/11/2011. אני בטוח שהתאריך מוכר לכולכם. משום מה התאריך 9/11 הפך לתאריך סימלי של כוחות הרשע. לכן בוודאי אף אחד לא התפלא שזהו תאריך תחילתה של מלחמת העולם השלישית. למי שלא זוכר המאמצים הדיפלומטיים למנוע את מרוץ הגרעין האירני לא היו מוצלחים, בלשון המעטה. היום אנחנו יודעים שמה שגרם להתפוצצות בנתנאז היה תוצאה של תקלה ולא של התקפת חיל האויר הישראלי. זה לא מנע את התגובה האירנית ואת כל מה שקרה אחר כך. התגבשות הציר המוסלמי אסאיתי כנגד הציר הנוצרי כשישראל כמו טריז בין שני הצדדים.
היה זה בוקר סתוי יפה. האויר היה נקי וצלול וניתן היה לראות את האובך המתמר מעל מישור החוף ומנגד את צבעם המיוחד של הרי אדום. הייתי מאוד עייף לאחר לילה שבו צפיתי שוב ושוב בסרט שצילמתי. זרעים ראשונים של הבנה כבר החלו להכות שורש אבל באותו היום הלכתי לפגישה מתוך תחושה קשה של מועקה. תחושה לא ראציונאלית. מעין תחושה מוקדמת לא נעימה לגבי מה שעומד להתרחש. אני לא בטוח שכבר הבנתי את הבעיה הרובצת לפיתחו של דומק והכוכב הטלני. בראיה לאחור קשה לי להצביע על אותה נקודת אאוריקה שבה התחלתי להבין. זה קרה בתהליך איטי של הבשלה. אבל סיומה של אותה פגישה חרוט על רישתיות עיני. היה זה הדבר האחרון שהצלחתי לראות אי פעם והדבר הראשון שגרם לפרוץ המלחמה. אולי אני זוכר את אותה השניה כנקודת המפגש הבלתי אפשרית בין האידאה הטלנית לסיבתיות הארצית או שפשוט הרגע הזה היה omen absit.
דומק המתין לי על הספסל קצר רוח ועצבני. כבר מרחוק ראיתי אותו נע בחוסר נוחות מצד לצד. משלב ידיים, פושט אותן, קם, יושב, פושט רגלים, מגרד בראשו. כל התסמינים של מחלתו הנפשית כאילו קיבלו ביטוי גופני. מרחוק נראה כאילו הגיע למסקנה C'est une affair flambee , כלומר שהעניין אבוד. הוא ראה אותי מתקרב מרחוק וקם לקראתי. שמחתי לקראתו כעל ידיד ותיק. כמי שהתרחק מחברה לתקופה כה ארוכה מפליא איך הפך דומק למעין חבר בחמישה ימים בלבד. אני זוכר בדיוק רב מה עשה ומה היו תגובותי. כשהוא קם נופפתי לו בידי והחשתי את צעדי. חשבתי על חוסר היכולת שלי לעזור לו ועל האמפתיה שרציתי להגיש. חשתי דרוך וחיוני למרות שלא ישנתי כל הלילה.
ואז, בבת אחת, התפוגגו דומק ובעיותיו. ab aeterno .
מטח טילים בין יבשתיים שוגר מאיראן על ישראל כתגובה על הפגיעה בכור בנתנאז. מערכת ההגנה נגד טילים הצליחה לירט ולהשמיד כמעט את כל הטילים ששוגרו. טיל אחד, שכנראה שוגר לכיוון משכן הכנסת, יורט ללא הצלחה, שינה את מסלולו ונחת במתחם האוניברסיטה בהר הצופים. הנזק היה מועט. לא דווח על הרוגים ורק על פצוע בינוני אחד.
© כל הזכויות שמורות לרונן
