שלב חסר חלק א'

"תרוץ תום, תרוץ..."

הקול של עמרי הדהד לו בראש.

 

בלילה ההוא אף אחד מהחבר'ה לא ישן, כולם היו עסוקים לנסות לברוח.

לברוח מפני מי?, שאלה הילה.

"אני עוד שניה אגיד לך מה קרה בלילה ההוא של ה- 4/12, רק דקה אני מכינה לי נס קפה,את רוצה גם?"

לא אתנגד, תודה. השיבה הילה.

רונית מזגה לשניהן נס קפה, התישבה, פתחה קופסא חדשה של סיגריות והדליקה סיגרה אחת, רוצה גם? שאלה.

לא, לא תודה,לא בא לי עכשיו, אז מה קרה באותו יום? שאלה הילה

האמת היא אני לא האמנתי שאני אגיע למצב הזה, אסף,אחיך, בא אליי כולו מבוהל, מבועת.

הבית שלי היה סגור, השעה הייתה לפחות 2 בלילה אם לא יותר, אני ישנתי, חולמת את החלומות היפים שלי ופתאום אני שומעת מכות בדלת ממש חזקות, כאילו קרה משהו, אני מתעוררת, הלכתי לדלת ואני רואה את אסף.

מה קרה לך? שאלה רונית.

תום, אמר רק את השם של החבר שלו והתחיל לבכות.

אסף!!!! צעקה מתוך בהלה.

היא חיבקה אותו וליטפה אותו בראש.

מה קרה חמוד שלי, ספר.

באותם רגעים אני לא ידעתי מה לעשות, הייתי כל כך מבוהלת מהמחזה הזה, היית צריכה לראות את הפנים שלו שהוא בא אליי, אני לא יודעת איך להסביר לך את זה, אבל זה היה ממש מפחיד.

מה את אומרת!?!?! זה באמת מפחיד, לראות את אחי במצב כזה ועוד הוא מתחיל לבכות, הבן אדם לא בוכה אף פעם, יש לו נשמה של פלדה! אמרה הילה.

את רואה מה זה, אפילו לפלדה יש רגשות...צחקה רונית.

נו מה מה קרה אז? שאלה הילה בסקרנות.

ליטפתי אותו בראש והבן אדם פשוט בכה לי על הכתף, בכי מרורים.

תוציא הכל, את כל מה שיש לך תוציא, תשחרר.

רונית ניסתה להשאר שפויה למצב שהיא נקלעה בו ולגלות בגרות ואיפוק רגשי אבל, היא לא יכלה, בשקט, בשקט נזלה לה דמעה על לחיה, אבל מהר מאוד היא מחתה אותה.

כעבור חמש דקות של בכי, אסף התישר שטף את הפנים שלו וישב על הספה בסלון.

קח תשתה משהו, רונית הבאה לו כוס מים קרים.

לבריאות. אמרה

עכשיו אתה יכול להסביר לי מה קרה חמוד שלי?

אסף שתה את כל הכוס והניח אותה על השולחן.

תום הרג את ההורים שלו. אמר את זה בצורה הכי ישירה שיכולה להיות. 

שקט. רק שקט נשמע כשהוא אמר את זה.

רונית הסתכלה עליו המומה.

די אני לא יכול לעמוד בזה, איך אני נתקלתי למצב הזה ההורים שלי ואחותי בחו"ל, אני בצבא המחורבן הזה, בקושי אני יוצא סוגר כל הזמן 21, הייתי במחלמת לבנון השניה עוד עם הילקוט של בית ספר עליי( שבוע ראשון), ראיתי מראות, חוויתי דברים, ראיתי גופות מול העיניים שלי, להגיד לך מה הבעיה שלי, שאני אוסף כל מה שזז ושומר, פה לא יכלתי לישמור אני שברתי את השמירה! ראיתי אותם מול העיניים שלי!

אני הייתי בהלם, בחיים הוא לא נפתח ככה, ועוד אלי שהוא מכיר אותי כמעט באותה מידה שהוא מכיר אותך הוא הבן אדם הכי אדיש שאני מכירה.

הילה קמה והתחילה לבכות.

רונית מהירה לחבק אותה וללטפה בראש כמו שהיא עשתה עם אחיה.

היתה אחות איומה אני, בוכה הילה.

את לא איומה ותפסיקי לדבר שטויות.

כעבור חמש דקות היא שטפה את הפנים שלה בדיוק כמו אחיה ורונית מזגה לה כוס מים, היא שתתה את כל הכוס.

ומה קרה אז, שאלה הילה.

שאלתי אותו את מי הוא ראה מול העיניים שלו?

את ההורים  של תום מגואלים בדם, שרועים על השטיח.