דיון על הביקורת
יהודית מליק-שירן
אם חשבתם לרגע שנושא הדיון ירד, הרי שטעיתם!!!
אני לא רוצה לנהל דיון עקר. אתם יוצרים מאוד רגישים ודאי יש לכם מה לומר בנושא הביקורת.
אני קוראת את תגובותיכם ומרגישה שאני בחברה טובה. אז בבקשה אשמח עם כותבי הפרוזה וכותבי השירה יביעו את דעתם בנושא המובא בכותרת.
שבוע נפלא
יהודית
אילנה אדנר
חשבתי על ´הביקורת בעיני היוצר´. בזמן האחרון שקעתי בקריאת תגובות היוצרים לתגובות שקיבלו לשיריהם.
בהרבה מהמקרים גיליתי תופעה שאני בפירוש יכולה להגדיר כהתנשאות המתקרבת לפעמים לזלזול מוחלט בהבנתו של המגיב, כאילו המגיב חייב להבין את השיר כפי שהכותב התכוון לו. ובכן, דבר זה, לדעתי, הוא בלתי אפשרי.
שליחת שיר לפרסום היא בחינת בקשת ביקורת ולא להדיפת המבקר על ידי תגובה מזלזלת. כל עין היא עין בוחנת וכמובן שישנה אפשרות שהקורא מתקרב לכוונתו של היוצר אבל הקורא תמיד משתמש בהבנתו שלו.
גם לראות למשל הצעות לשיפור הנתקלות בחיוך מזלזל ובאמירה כמו: לא הבנת.
תיאוריות סוציו-פסיכולוגית יכולות לתת תשובות על שאלה כמו: למה תופעה כזו נוצרת. אנחנו אמנם לא עוסקים בסוציולוגיה או בפסיכולוגיה אבל תחומים אלה בהחלט יכולים לספק לנו תשובות מהימנות.
אל לנו לשכוח שלא כל המגיבים ליצירות הם מבקרי ספרות או מורים לספרות אלא גם אנשים בעלי מקצועות אחרים אבל עדיין עם אהבה לשירה.
נורית אל-עופר
והנה תגובתי לנושא הביקורת והיוצר..(שהועלה לדיון ע"י יהודית..)
המפגש בין היוצר לביקורת,הינו מפגש בין שני עולמות, ולעיתים אף מלחמת עולמות..בעוד היוצר בורא מתוכו עולם בצורת יצירה, אשר אף עוברת תהליכים, ממש כמו בהריון..ויצירה זו לעיתים אף ממשיכה משלב העוברות ועד לבגרות וזקנה..הרי שהיא מכילה זעיר אנפין של עולם ומלואו..מתוך העולם ומלואו של היוצר..ובעוד היוצר עובר כל זאת באינטימיות גמורה..עם העט והנייר או המסך האישי..הרי שבסיום היצירה הינו אף חש שאכן הוא עבר מעין לידה..עם כל הקושי של ההיריון לפני..ואף של הלידה…ויצירתו היא פרי רוחו..והוא קשור אליה בכמה וכמה רבדים..והיא הייתה רק שלו..
והנה לפתע מגיע שלב חיתוך חבל הטבור..וזה כואב..ולא לא מורגש כבמציאות, חיתוך החבל ויציאת יצירתו הפרטית..לאוויר העולם הרחב..לרשות הרבים..ושלב זה הינו קשה דיו..אך על היוצר לעבור אף שלב נוסף של חבלי לידה..ויציאה לאור..השלב של חשיפת יצירתו אף בפני מבקר..
ומבקר זה שחי בעולמו שלו..שלא עבר דבר וחצי דבר משלב כלשהו שעבר היוצר..שלרוב מתייחס לביקורתו כעבודה וכהכרח..ולכן לעיתים הינו אף שחוק מדיי מהעומס שנכפה עליו לעיתים..וכן מפתח לעיתים ציניות מה..לאחר שקרא כבר המון "ילדים"..באם אכן ה"ילד" החדש הזה שנחת על שולחנו..יהא באמת מחונן ומיוחד בדרך כלשהי..
ומבקר זה אף לא שוכח שיש עליו למרות הכל..לבחון את הדברים בזהירות..מתוך ריחוק ומרחק..(אשר נראה ליוצר כאינסופי משלבי עולמו שברא..),ולעיתים עליו אף לבחון תחת מיקרוסקופ..המאיר ועוזר להתאים בין המרכיבים אשר אמורה להכיל הביקורת, לבין היצירה..וזאת אף בכדי לראות האם אכן ימצא דבר מה מחונן..ואולי אף יוכל להמליץ על כך… כך שהמפגש הוא בין הבטן הרכה..(של היוצר..)לבין סכין הניתוח… ולכן מן הסתם אכן מפגש בין שני עולמות אלה במצב כזה..הינו אף כפי שאמרתי,לעיתים מלחמת עולמות…
אך עם זאת, כאשר כל אחד מהצדדים זוכר היטב שאכן..לכל אחד מהם עולמו,וכל אחד מהם נושא תפקיד אחר..ומשרת מטרה אחרת..ועובדה זו תתבטא מן הסתם..אך "עובדה זו" הינה אף יצירה..של דבר נוסף..והוא כיצד ה"ילד" נראה למנתח,מבחינת היוצר..ומה החותם שהצליח ה"ילד" להטביע, מבחינת המבקר..ומפגש זה יכול להיות לעיתים בהחלט פורה ומפרה..לשני העולמות..ועל שני העולמות לזכור זאת...
(וכל זאת שוב, כאשר אכן באים מתוך הזכירה וההבנה..שלכל אחד מהם תפקיד אחר..והינו משרת מטרה אחרת…וניתן כאמור,שאף תהא הפריה...
ממני עם :)))))
נורית א.
יהודית מליק-שירן
נורית,
את מוכיחה כרגע עובדה שבשעות הקטנות של הלילה היוצר שרוי עם עצמו בסביבתו הטבעית. היטבת לתאר את תהליך היווצרותה של היצירה ועד שהיא מגיעה אל עיניו של המבקר.
זה נכון שמלאכת הביקורת לעתים קשורה למצב רוחו של המבקר. אני יכולה להעיד על עצמי בלבד. כאשר מונחת לפני יצירה, לא מעניין אותי מי כתב אותה. מה שמעניין אותי בה לגלות את שפתה, אוצרותיה הלשוניים, הרבדים הבונים אותה:סמוי וגלוי. היבטים פסיכולוגיים של הדמויות, היבטים ספרותיים הבונים סיפור קצר ורומן על-פי הכללים המוקפדים של הכתיבה.
דרך היצירה אני מגלה את הסופר החבוי בה. כל יוצר משאיר את חותמו, את כרטיס הביקור שלו בכתיבתו.כאשר מדובר ביצירה שירית אני מגלה את מפת הרגשות של המשורר דרך "תמרורי-השפה". משורר או משוררת תפקידם לחדש שפה, לברוא מילים, להמציא דימויים ומטאפורות לשוניים מקוריים המייחדים אותם. ברגע שאני מוצאת משהו נדוש ושיגרתי אני יודעת שהמשורר הזה לא עיבד ולא ליטש את יהלומו הפרטי. כי כדי שיהלום זה המכונה שיר שיצא מקרביו בדמים רבים צריך להיות "היהלום שבכתר" מעין ניצוץ שיצית את עיניי וידליק את מחשבותיי שינועו סביבו כל היום, כל השבוע.
כמבקרת ספרותית אני לוקחת "נכס" ספרותי המעורר דילמות מוסריות על החיים. אתן לך לדוגמא, את ספרה של גלי שלנו. ראיתי את כתב היד לפני השלב הסופי והדילמות שלקחתי מהספר מלוות אותי עד היום. כאשר סופר מתמודד עם דילמות ברות-קיימא של מציאות חיינו, הוא סופר מוערך בעיניי. גם עם לא הגיע לפתרונות השעה, הוא מצליח להעלות על הכתב את הדילמות שמטרידות אותו ויוצר אינטראקציה בין היצירה לתגובותיו של הקורא.
הביקורת שאני כותבת יוצאת תחת שרביטי באחריות גדולה. לא תמיד אני מחמיאה לאגו, לעתים הביקורת בונה ומפרה כשאני מגלה ניצני כשרון ספרותי, אז אני מתערבת ממקום של פרגון, כי אני מאמינה שכל אדם הוא יוצר. חלקם יוצרים פיסול, ציור, שירה, סיפורת, מחזאות. לכל אדם יש חלק מנזר הבריאה האלוהית.
גלי צבי-ויס
תודה לשתיכן על הדיון המעמיק. ואוכל להעיד כיוצרת על המפגש שלי עם המבקרת-יהודית מליק שירן.
זוכרת כיצד העברתי לה את כתב היד בחשש רב, שמא לא תרד לסוף דעתי, שמא לא תבחין בנקודות שהתכוונתי אליהן בכתיבת "צלילות הערפל".
עוד בערב ההשקה, כמו התנצלתי על השימוש שלי בשפה מעט גבוהה, על מנת להעניק לספר מימד של אגדה. אגדה/הגדה למבוגרים.
יהודית דיברה אחרי, והתנגדה לחלוטין לדעתי בנוגע לשפה הגבוהה. היא מצאה בה שפה נהירה ותואמת לחלוטין את הגישה הפילוסופית שבספר.
יהודית, קלטה את המסרים שבספרי ואף העלתה נקודות שהיו סמויות אפילו מעיני.
המפגש ביני-כיוצרת, לבין המבקרת האישית שלי, היה מרתק ומעניין ולרגע לא חשתי שנאמרו דברים כדי לרצות אותי. יהודית השתמשה היטב בשוט המבקר ואמרה דברים כדרבנות.
ומאוחר יותר אצטט קטעים מתוך ביקורות אחרות לסיפורי "נמרה", המופיע באתר.
יום נעים,
גלי
רונן ד.
לי אישית חשובה מאד הביקורת שאני מקבל, כמובן שבכל זאת אני יודע לתת לה את המשקל והכבוד הראויים, לצד כבדהו וחשדהו.
הביקורת מסייעת בידי להשתפר, היא גם עוזרת לי להבין אם הכוונה בחומר שכתבתי הובנה כראוי על ידי הקורא, שהוא לקח את התובנות לכיוונים אחרים מאלה שהתכוונתי ובמקרה כזה אני ממש מברך על כך.
כך צריך להיות לדעתי, כל אחד לוקח את היצירה לכיוון שלו ומבין ממנה דברים אחרים. זו גדולתה של יצירה טובה, שאין לה משמעות חד-חד ערכית.
יואל
ראו את הדיון בשירי :אהבה".
הביקורת לדעתי היא נדבך חשוב בחיי כל יוצר,הביקורת היא כלי בכדי לשפר ולהשתפר.
ברגע שלא נקבל ביקורת ונחשוב שאנו "מושלמים",יקיץ הקץ על הכישרון הזה שנקרא שירה.
תודה לכולם.
נורית אל-עופר
בהמשך לדיון על הביקורת: ובכן יהודית שימי לב..הלא כתבתי את נקודת ראותי בדבר..ברמה העקרונית..וכך זה אף מוגש..ולא בכדי קראתי לזאת ´היוצר המבקר ומה שביניהם…´
ולא יצאתי מתוך נק´ צרה..ושוב לא בכדי..
אך עם זאת, הדגשת בהתייחסותך שהנך נוהגת באחריות..(מובן שמבחינתי אני נוטה להאמין בדבר..)
(ואכן אף ציינת שהנך יכולה להעיד רק על עצמך..)
אך ציינת זאת בהקשר לכך שכתבתי, כי יש מבקרים אשר..לעיתים..שחוקים ועמוסים וכו´..אך שימי לב, ציינתי אף שעם זאת, יש מבקרים אשר יודעים שהם צרכים להיזהר..ולשמור על המרחק וכו´..זאת למען להראות שאף בתחום זה..קיימים לכל הפחות, שני סוגים של מבקרים..ואף שני סוגים של התייחסויות כנגזרת מכך…
ואכן תיארת יפה בהמשך..איך את..נוהגת "בנכס" שנפל לידיך..ולאילו דברים את..מתייחסת ובוחנת..וזאת אכן שוב כפי שתיארת מתוך אי התחשבות,מיהו היוצר וכו´..לשם שמירת ההגינות והאובייקטיביות..כך מניחה..וטוב שכך… אך שוב, לי היה חשוב אכן לתאר את המפגש בין שני העולמות..באופן העקרוני..ולהציגו בכמה אספקטים..ולא רק הצגת צד זה או אחר..וכן לא..מתוך ביקורת על הביקורת..(כפי שעלול להשתמע מדברייך..)
וכפי שאף כתבתי בסיום..שיש לזכור שעם כל זאת שהמפגש הינו יכול להיות קשה לעיתים..יש לזכור שהינו אף יכול להיות מפרה לשני העולמות וכו´…
וגלי – דברייך הלא רק אף חיזוק לדברים שציינתי לעיל..(על מה שכתבתי בסיום..),ושמחה שלך היה מפגש עם מבקרת מסוג זה…אשר המפגש עימה אכן היה מפרה כפי שציינת,והיא אף ראתה הדברים מעבר..(אך כאמור כפי שציינתי,יכולים אף להתקיים מפגשים מסוג אחר ואף פחות טובים לצערי..לאחרים..)
ויהודית ,לגבי כך שאמרת שכל אחד הינו נזר הבריאה..נו..זה אכן נכון לגבי הדוגמאות שהבאת..ואשר היו כולן שייכות לעולם היצירה…חחחח..מובן שבהומור ציני..אך ללא ציניות..אכן חושבת שכל אחד הינו נזר הבריאה..אך כל אחד ונזרו שלו..וכל אחד..והתייחסותו..ופועלו מתוך נזרו שלו…(ודי לחכימא..):)
וכמובן שמודה על ה"התייחסות רצינית"..שציינת..:))
ממני עם מליון :)))))
נורית א.
גלי צבי-ויס
אני מבדילה בין שני סוגים של ביקורת. המשוב שהכותב יכול לקבל לכתב-היד שלו, ליצירה שעדיין אינה מודפסת.
לבין הביקורת/משוב, שהוא מקבל ליצירה מוגמרת, שכבר ראתה דפוס.
לא ממש מדויק לקרוא לזה-בונה ולשנייה לא, אך מרגע שהמוצר יצא בצורת ספר. הפך ממוצר א´ למוצר ב´-הביקורת היא כבר ביקורת במלוא מובן המילה. שכן את הנעשה אין להשיב והספר כבר קיים.
ניתן עדיין ללמוד ממנה לקחים ליצירה הבאה.
לא כך, כשמדובר ביצירה אינטרנטית, הניתנת לשינוי פעמים אינספור.
זאת במענה לנקודה שהעלית על המבקרת שפגשתי בדרכי, ולשמחתי. אלא שלא כל המבקרים חוסכים שבטם.
גלי
נורית אל-עופר
וכן אף אני ..מחלקת הביקורת מבחינת היוצר..לשני השלבים..
כך שבנק´ זו אנחנו אף תמימות דעים..:))
וכן התייחסתי לדבר..אף מתוך היכרותי את שני השלבים..של הלפני ואף של האחרי..כספר שיצא..
ממני עם מליון :))))
נורית א.
ביתיה שלו
היי לכולכם,
מצטערת שלא יכולתי להגיב בזמן אמת אך רק היום החלמתי לי מהשפעת שנפלה עלי.
בכל זאת, מפאת חשיבות הנושא אני מגיבה עליו.
ראשית יש להבחין בין ביקורת עקרונית בנושאים כגון לשון, דקדוק ותחביר ובין ביקורת תכנית. אני עצמי מייחסת חשיבות ראשונה במעלה לשפה נכונה, דקדוקית ותחבירית, זהו לדעתי הנדבך הבסיסי, אך זו דעתי האישית בלבד. פה לטעמי אין "הנחות". נכון, אפשר להמציא מילים (גם אני ממציאה לפעמים...), אפשר להשתמש בעגה (סלנג) ואפשר עוד כהנה וכהנה, אך גם שימושים כגון אלה צריכים להתאים לרוח היצירה, בין אם שירה ובין אם פרוזה, ולא להיות "תקועים" סתם.
בעניין התכנים הסיפור שונה. פה נכנסים פקטורים של טעם, נטיות, תובנות אישיות וכדומה.
לא כל יצירה מדברת אל כל אחד ואחד מאיתנו ברמה שווה. השאלה היא מה עושה הביקורת?
נפלא כתבו יהודית ונורית לגבי חבלי הלידה של היצירה, כל מילה נוספת שלי מיותרת.
אני רוצה רק להוסיף ולתהות בשאלה שאילנה העלתה כבר לא פעם: לשם מה מפרסם היוצר את יצירתו אם לא כדי שאנשים יראו ויגיבו?
האם כל אחד מאיתנו שמפרסם, באמת מצפה שאנשים ימלאו פיהם מים ולא יגיבו?
ובינינו, האם לא כל מי שכותב למגירה, בעצם חולם יום אחד להוציא את יצירותיו משם?
אני מצהירה בזאת שכל שיר שאני קוראת, מנתחת ומבקרת- אני מבקרת מאהבה שלמה. אין לי, לא היה לי ולא יהיה לי שום אינטרס אחר, מלבד לתת מראייתי ומניסיוני לאחרים. העובדה היא שזה לא תמיד נופל על אוזניים קשובות, כולכם הייתם עדים לכך, לפני מספר שבועות, שנכוויתי ברותחין שלא כדין. אני מודה ומתוודה שמאז אני חוששת וחושבת שבע-עשרה פעמים לפני שאני מעיזה לבקר יצירה שמא יאשימוני בנסיון "לשחוט" את פרתו הקדושה של מאן דהוא. אכן חבל אך זוהי המציאות.
ואני חותמת במכתם הנהדר שאומר: "האם עץ שנופל באמצע היער- ואין איש מסביב- משמיע קול?"
או במילים אחרות: האם ליצירות שלנו יש איזשהו טעם כשאנשים אחרים לא נהנים מהן?
שבת שלום ושלוה לכולם,
ביתיה.
גלי צבי-ויס
משפט חכם ביותר, שזמן רב לא השתמשתי בו ונשכח ממני.
אכן כל מילה בסלע!
באהבה,
גלי
נגה- התומכת
בוקר טוב לכולם,
לאחר שאני עובדת מאחורי קלעי האתר כבר יותר מחצי שנה והתחלתי להכיר את האווירה כאן. יש לומר שיש משהו באווירה הקודמת שאני מתגעגעת אליו.
אינטרנט הינו מקום פרוץ וכל אדם באשר הוא יכול להיכנס ולכתוב באשר על ליבו או כל דבר אחר.
האווירה שהיתה ואני מקווה שעדיין היא חמימה ונעימה בשונה מאתרים אחרים. תמיד יהיו יוצאי דופן שינסו ללבות הכל. בהעלאת הדיון השבועי רציתי שתחשבו על הדברים, המחשבה היתה שכל אדם יעשה דין וחשבון עם עצמו....
אני הייתי "מלכת ההעלבויות", אבל זה היה בעבר. היות וזה אתר יצירה האדם היוצר והאדם המגיב צריכים לבוא עם תובנה מסויימת. החוכמה היא לא להוציא מיד את מה שחושבים אלא לתת לדברים לשקוע קלות כדי שבמקום שהם יצאו מהרגש הם ייצאו מההיגיון.
אני חושבת שאם דברים יכתבו מתוך ההיגיון, תרד כמות ה"מריבות" וההתכתשויות כאן והאווירה תחזור להיות חמימה ונעימה, הרי סה"כ האתר צריך להיות מקום נחמד ורגוע שיהיה כיף להיכנס אליו בתום יום עבודה מפרך (או בזמנו...).
אנא אל תגיבו ישר אלא תחשבו קודם....
תנו לדברים לדבר אליכם, להדהד קצת בראש...ואם אתם באמת עצבניים תמיד תוכלו לכתוב לי-
[email protected]
ממני,
התומכת
