תיבת נח==אלי פרץ
"נח איש צדיק תמים היה בדורותיו..." החל 'בעל הקורא' בקולו הנעים, לקרוא את פרשת השבוע.
כל המתפללים ישבו בכסאות הנוחים והמרופדים, בידיהם חומש ועוקבים בדריכות אחר הקריאה.
"אבא תגיד, נח הוא שבחר איזה חיות יעלו לתיבה?" "ובאיזו שפה הוא דיבר אליהן?"
"לנח לא היה זמן לאסוף את החיות, הן ידעו בעצמן שנח בנה תיבה והן צריכות לעלות לתיבה" עניתי, "נח, רוב רובו היה שקוע בבנית התיבה."
"מי סיפר להן?" השאלה נישארה ללא מענה , עצמתי את עיני וכאילו חזרתי אלפי שנים במנהרת הזמן לאחור ושמעתי כאילו מהדהד קולי בעת שסיפרתי לבני על ג'ורי הג'ירף וג'ורינה הג'ירפה.
ג'ורי היה ג'ירף נאה וחסון עם פרווה חלקה ומבריקה , את כל גופו עיטרו חברבורות בצבע חום ירקרק, הגוונים הרעננים של גופו מילאו אותו גאוה, הוא הביט סביבו כשגבותיו מקומרות ועיניו הגדולות כאילו גמאו את הנוף, קומתו היתמרה לגבהים, מה שאיפשר לו להשקיף ולבחון את כל הסביבה, הוא ליחך מספר עלים מהעץ שבקרבתו, הביט כלפי מעלה והבחין בלהקת ציפורים חגות מעליו , מראה מרהיב כשלעצמו אך משום מה חש דיכדוך "הלואי ויכולתי לעוף כמותן" אמר לעצמו
"למה לו לקנא?" שאל בני "הרי היה מספיק גבוה משאר החיות , ולהנות מהנוף, יותר מהזברה למשל".
"כן, נכון", אמרתי "אבל כניראה שלא שמח לראות מישהו אחר שמסוגל להשקיף על הנוף מגובה רב יותר ממנו".
עיניו של ג'ורי עקבו אחר הציפורים כשלפתע נחת על אפו גוש לשלשת ציפורים, בכעס רב הוא טילטל את ראשו אך ללא הצלחה רבה, הלשלשת דבקה באפו ובעודו משתולל שמע בקרבתו צחוק רם מתגלגל.
"ג'ורינה?!".
מבוכה וכעס התערבבו זו בזו "זה לא מצחיק!"
"אני מצטערת" ציחקקה "לא התכוונתי להביך אותך ובכל זאת זה מצחיק"
צחוקה גבר למראה ריצת האמוק של ידידה ג'ורי לעבר האגם ובהליכה קלילה הצטרפה אליו, ג'ורינה חיבבה מאד את ג'ורי אך יותר מכל אהבה להקניטו, היא ידעה שבקרבתה שרוי הוא במבוכה רבה וניצלה זאת עד תום.
ג'ורי הגיע לשפת האגם, פישק את רגליו הקדמיות, הרכין את צוארו הארוך ופניו קרבו למים, הוא הבחין בדמותו המשתקפת במים וכן בלשלשת שעל אפו, כעסו גבר וכהרף עין טבל כמעט את כל ראשו במים ובעוד ראשו טבול במי האגם, טילטלו בעוז בנסיון לנקות את הלשלשת שעל אפו, כל אותה עת שמע את צחקוקה של ג'ורינה , הוא שלף את ראשו מהמים והביט בה במבט חמור, מה שהגביר את צחוקה, הוא שב להביט במים לבחון את פניו המשתקפים, אך מהטלטלות, פני המים לא נירגעו וקשה היה להבחין בהשתקפות כלשהי, לאחר שהייה קצרה בחן שוב את פני המים ובמקום לראות את פנין משתקפים ראה דבר מאד מוזר, ולא הבין מה זה, ומה פישרו, נבוך, הרים ראשו הביט לאופק מיצמץ בעיניו מספר פעמים ושב להביט במים, ושוב לא נישתקפה דמותו אלא אותו דבר מוזר, טילטל את ראשו בתנועה מהירה וחזר להביט במים, צמרמורת עברה בצוארו הארוך, היזדקף, מתח את גופו כלפי מעלה והביט בג'ורינה שחדלה לצחוק, קומתו היתמרה מעליה, מה שאילץ אותו להשפיל מבטו "מענין אם גם היא ראתה מה שהשתקף במים" חשב ומחשש שתחל שוב בצחוקה העדיף לשתוק "זה כניראה תעתוע", פשק שוב רגליו רכן כלפי המים , ושוב זה הופיע, הפעם שם לב שג'ורינה גם רוכנת ובוחנת "מה זה?" שאלה "לא יודע " ענה "זה ממאן להעלם" "בתחילה חשבתי שאני הוזה והעובדה שאת רואה מה שרואות עיני, אז זו כלל לא הזיה".
"תתארי לי מה את רואה"
"אני לא יודעת מאין צצה לי המילה הזאת", "זו פעם ראשונה שאני ניתקלת בה, על פני המים משתקפת ת י ב ה"
מבחינה אחת הוא נירגע קימעה , היא אכן רואה את אותו מראה, הפעם הוא בחן ביתר יסודיות את התיבה, את הצוהרים הסדורים בשני צידיו של פתח ענק, שממנו מורד כבש אל הקרקע במרכז הפתח עמד אדם עטור זקן אדמוני, פניו זורחות ועיניו כאילו מחייכות, שתי ידיו נעות קדימה ואחורה כאילו מזמין את ג'ורי ואת ג'ורינה להצטרף אליו .
לפתע, חשתי נעיצת מרפק בצלעותי ואת קול בני אומר "אבא תיתעורר"
"סיימו לקרוא את הפרשה......"
