2004\07\06
סוף דבר
עוד זמן קצר. כמה ימים, שתי נשותיי אמורות ללדת. חווה אמורה ללדת כבר השבוע. באולטרה סאונד גילו תאומים. בן ובת. השתדלנו לאורך כל ההריון, אלה ואני להקל עליה כמה שניתן. אלה הצטיינה בכך. ולמרות שהיה קשה גם לה. היא יותר חזקה פיזית מחווה. אני רצתי לכל מקום בשבילן, ואיתן. הסיפור הכי מצחיק היה בקורס להכנה ללידה. נכנסנו שלשתינו. והתיישבנו על שטיחים שהיו מונחים לשם כך. היו גם כריות ואני הבאתי לשתיהן כדי שיהיה להן נוח.
כשהמורה נכנסה כולם השתתקו. היא התחילה בסיבוב הכרות, היא שאלה כל אישה, "מי האבא?" כשהיא שאלה את אלה מי האבא. אלה הצביע עלי. ואז היא פנתה לחווה ושאלה מי האבא. גם חווה הצביע עלי. המורה המשיכה במבטה על הזוגות אחרים שהיו בחדר אבל אז כנראה נפל לה האסימון והיא חזרה אל חווה ואלי.
"אתה האבא של שתי הנשים?"
"לא המורה." עניתי. "אני האבא של מה שיש בתוך שתי הנשים. ואני אוהב מה שיש בפנים." חייכתי אליה. ראיתי בזווית עיני, כי הגברים האחרים שהיו בחדר המומים. "זה קורה. אתם יודעים? ככה זה כששוכבים עם שתי נשים בזמן הביוץ. לא נזהרנו." גיחכתי. אני יודע שלאנשים קשה לקלוט את זה. לגבר ישראלי יהודי יש שתי נשים. לא התכוונתי לעורר מהומה. וכמה שניסנו להפריד את ימי התרגול של חווה ואלה, לא הצלחנו.
חזרנו הביתה צוחקים. כשצוחקים, גם המין מצחיק. ובלילה היה לנו מין מגלגל מצחוק.
בעסק, אדיב החליט שמספיק לו. הוא מכר לי חלק גדול מהעסק. כיום הוא שותף לא פעיל בעשרים אחוז. אבא ואמא שהגיעו ליום השני של התחרות. נשארו אצלנו לשישי שבת וערכתי לאלה פסגת פיוס איתם. אמא לקחה אותי בשבת לפני שהיא ואבא חזרו לחיפה, לגינה. ואמרה לי שאני צודק או שאלה שחקנית כל כך טובה. ושאם היא שחקנית אז ההצגה עושה לי כל כך טוב שזה שווה הכל. אלה באמת אוהבת אותי. אני מרגיש את זה בעצמותיי. גם חווה. גם אני אוהב את שתיהן. אבא אמר לי כבר קודם לכן, שהתמזל מזלי. הן אוהבות אותי לפחות כמו שאמא אוהבת אותו. ואני יודע שאמא אוהבת את אבא עד אין קץ. הם מהזוגות האלו שהולכים יד ביד או מחובקים מאז שאני מכיר אותם. הם מתווכחים אבל אף פעם לא רבים. תמיד מגיעים לפשרות.
אבא ואלה ישבו בערב שישי כשחווה, אמא ואני סידרנו את השולחן לארוחה. ובדקו כל מיני נתונים. ביום ראשון אלה הגיעה לאדיב והציעה לו הצעה שלא כדאי לסרב לה. אדיב קנה את ההצעה וקיבל סכום של כסף שאיני יודע איך אלה הצליחה להביא לו. אני יודע רק שהיא ואבא בדקו חסכונות. גם אלה פתחה חסכונות שכלל לא ידעתי שיש לה. אבא נתן סכום כסף נאה. וחווה ואני רק חייכנו. העסק נרשם על שם שלושתנו. אבל גם אדיב קיבל את חלקו.
אם זה מעניין אז בתחרות זכינו בפרס המקוריות והעיצוב המינימלסטי. מישהו אחר זכה עבור הגינה הפורחת. הפרס שזכינו בו גרם לעסק לשגשג אפילו יותר. אלה עברה לחצי מישרה במשרד, ועזרה לנהל את עסקי הגינון. היא מאוד ממולחת. אבל אף פעם היא לא מרמה. אנחנו עובדים בנאמנות עם לקוחותינו. לא מוכרים להם חתול בשק. לא מנסים להעמיס בהוצאות. משתדלים שכל אחד יקבל לפי צרכיו ויכולתו. המוטו שלנו ממשיך להיות: ללא חומרי ריסוס. יש גם חרקים שמועילים לגינה. הטבע בסופו של דבר מאזן את עצמו. איני מרשה לגרש נמלים מהגינות שבהן אנו מגננים. בנוסף לשלשת העובדים שהיו קודם הגיעו עוד שלשה. אני שולח את העובדים לפעמים לקורסים בגינון. לפעמים אני יושב איתם ודן איתם בדרכי העבודה עם הלקוחות ועם הגינות. אני תמיד מבקש מהם. אל תעבדו בכאילו. תנו את הנשמה לגן. הוא כרטיס הביקור שלנו. עבודה מוצלחת בגינה אחת. יביאו לנו עוד עבודות. עוד עבודות, משמעות הדבר שהמשכורת תמיד תשולם בזמן וגם הבונוסים. כל פועל אוהב בונוסים. ואם העסק מרוויח, מה איכפת לנו שגם הם ירוויחו. פועל מרוצה יגרום ללקוח להיות מרוצה. אדיב קצת השתולל, אבל הבין שאין לו זכות דיבור עם עשרים האחוז שלו.
העסק פורח. הבטן, גם של חווה וגם של אלה גדלות. וכל יום שאלה חוזרת איתי מהעסק. אני מניח יד על בטנה להרגיש את הבת שהיא אמורה ללדת. בבית אני עובר לחווה לדבר עם הבטן שלה, ללטף אותה, ללחוש לתאומים שבפנים. לפעמים, אני לוקח אותן אל קופסת הנמלים שעכשיו יושבת בגינה האחורית של הבית. אנחנו פורסים מפה על הדשא. אני עוזר לאלה ולחווה לשבת בזהירות ואז שורות של נמלים מתחילות לרקוד עבורנו בעוד אנחנו שרים בשמחה. אם נמלים יכולות לאהוב, אז תאמינו שנמלים יכולות גם לרקוד. הן עושות זאת למעננו. כך שהכל הסתדר על הצד הכי נפלא שבעולם.
הנמלים לימדו אותנו לאהוב ואנחנו מאוד, מאוד אוהבים.
זה עוד לא הסוף. לבטח לנמלים יהיה עוד מה להגיד.
