שנה טובה

אני מתאמץ, כמו רוב האנשים, לא יותר ולא פחות.

לשפר עצמי כאדם. כחבר, כבן, כאח, כעובד. כנשמה.

להיות אדם.

יש בי המון. גם מזה וגם מזה. אולם מה, יש בי גם כפיות טובה.

פעמים רבות אני נוטה להתעלם מכל אותה העבודה, מכל המאמץ המרוכז הזה, מכל ההצלחות אשר זקפתי לזכותי במשך השנים, אפילו מן האושר שחוויתי זה עתה, עד לפני דקה או שתיים.

פעמים רבות אני נוטר טינה על כשלונות אשר חוויתי בדרכי, נסיונות שלא עמדתי בהם, טעויות של חוסר מודעות בריא. ברגעים רבים של חשבון נפש אינני מעריך עצמי נכונה משום שאני מייחס משקל רב לכל אותם דברים אשר עוד לא הספקתי להשיג, כל אותם הרצונות אשר עוד לא הספקתי לממש. אלו מופיעים ברגעים של פקחון - כמיהה הופכת לחלום אשר נוגש בי באכזריות כאילו אין עוד מלבדו בעולמי.

כך אני מוצא עצמי עסוק במאבק, נאבק במי אם לא חלומותיי שלי! הרצונות הכי יפים שלי הופכים לדמות נוגשת, מצליפה. והמציאות היא מצליפה גם כן. כך בין הפטיש והסדן אני שוכב פרקדן ומבקש מנוח. כך איני זוכה במה שיש לי למכביר, בנוסף על מה שאין. כך נולד מפח הנפש הגדול. העוני התמידי. אין אני עשיר כיוון שאין אני שמח בחלקי.

והחלומות.. חלומות רוצים להיות דבר יפה, לא לגרום להרגשה של חוסר ומצוקה.

אין אני מוכן לשום ויתור. שום חלום בי לא נידון לחוסר יחס או זלזול. רק לשיכחה זמנית, אם כבר.

לא אמית את החולם שבי בשום מחיר שבעולם, נהפוך הוא! אלו הן כנפיי הנפלאות..

החיים עוד לפניי, הנה השנה החדשה – מי יודע מה יקרה בה?

זהו האיחול שלי לשנת תשס"ט אשר נולדת זה עתה – שתהא שנה ללא כפיות טובה.

שאוקיר תודה על מה שיש ולא אכעס או אתבייש במה שאין.

שאתן לחלומות שלי כסא לשבת בניחותא, זאת במקום כפפות איגרוף להכריחני, לזרז אותי להגשימם.

הדוחק את השעה הרי השעה דחקתו. חוק שלישי של ניוטון.

שתהא שנה טובה ומתוקה ונפלאה ונהדרת.

של סליחה וקבלה עצמית והנאה מיופי הבריאה.

שתהא שנה של רצינות הולכת ופוחתת עד לחופש המוחלט.

אין סוף לאפשרויות.

ושיברך השם את מי שיסדר לי מכונת כביסה.