חזרתי מריצה קלה ,סוף סוף קצת אוויר צח, אומנם תל אביב ,אך בירקון אפשר עוד לחוש את זה אנשים מסביבך מחייכים ,אומנם רובם הומלסים בלי שיניים ,אבל זה תמיד עושה שמח .
עליתי במדרגות, בקושי, הרגשתי כבר את הברכיים כואבות, וידעתי שאני חייב לעשות חימום מפרקים לפני.
פתחתי את הדלת , מרלן לא תיהיה בבית ,עד שמונה יש לה עבודה.
צעדתי פנימה לבית ,החתולה בצד עם הסבון ,שאריות אוכל על השולחן כרגיל לכאורה ,לא התיישבתי אפילו והתחלתי לשיר קצת ממה ששמעתי בריצה ,"מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר...." ובדרך למקלחת אני כבר מעיף תבגדים וזורק אותם לכל מקום בבית ,מגיע למקלחת עם תחתונים פותח את הדלת :
ברגע שפתחתי את הדלת ,מרלן דפקה צרחה וסגרה עליי את הדלת ,נשבר לי האף.
ראיתי אותה ערומה,אז מה?!
במשך יומיים התחמקנו אחד מהשני ,היא קמה לעבוד בעודי פותח חצי עיניים ומסתכל איך מתארגנת לעבודה כשאני נרדם בסלון,ברגע שיוצאת אני מתעורר לחיים
היא חוזרת מאוחר ,כשאני רואה טלווזיה בערב ,מתארגנת לשינה ובורחת לישון , ככה זה היה יומיים ,התחרפנתי
יום שישי בערב:
"חתול,בוא הכנתי לך אוכל "
"הפעם אני מרשה לך לשבת לידי, ליד השולחן"
"כן ,וגם הפעם תקבל אוכל טוב ,לא כמו שאמא מביאה לך "
"רק בתנאי אחד ,חתולי ,תנאי אחד ,אני יודע שזה קשה לך ואולי אתה מתבייש ,אבל אני מבקש ממך תדבר איתי! "
החתול באותו ערב לא ממש רצה לדבר,רק אחרי כמה כפולות של וויסקי עם שתיים קרח הוא החליט להגיד לי שאני שיכור מידי ושאני ילך לישון,ומאיפה לעזעזל יש לנו וויסקי בבית הא מרלן?
ביום שבת קמתי עם כאב ראש נוראי ועם חתול משוגע שהרס את העציצים בבית
התקלחתי באטיות ומעשי בוקר מיותרים כמו גילוח וציחצוח שיניים בישביל לאכול אוויר
התיישבתי בקושי ,הכאבים באף עדיין הורגשו,ישבתי במבט כואב על השולחן בסלון ,שקוע ,חושב מה לעשות עם עצמי.
שבאתי לצלול אל הספה לפתע שאלה אותי אם אני רוצה משהו לשתות .
-"לא לפני שתסבירי לי מה הלך פה ביומיים האחרונים"
היא התקרבה אליי באדישות ,והתיישבה על השולחן לידי עם כוס קפה וסיגרייה.
-"תקשיב כריס" היא קראה לי בשם שלי ,זה נדיר ,בדרך כלל סרח.
-" אני חושבת לעבור מכאן". מקשיב ומפנים מהר ממה שציפיתי .
-"אני לא יודעת מה עובר עליי וזה לא בגלל מה שקרה לפני יומיים,זה פשוט הקטע של הפרטיות ,הוא נורא מסובך בשבילי"
-"יש לי רעיון ממש טוב" -
-"ואיך אתה יכול לפתור את זה?
-"שימי לב" -אסרטביות
תמיד רציתי לפצח אותה לדעת מי היא תמיד חיפשתי אמת.
ועכשיו הדבר הזה יכול לקרות,היא חיכתה למעשה,היא חיכתה לפתרון כזה.
זה עכשיו או לעולם לא.
זה עכשיו.
כל הבית היה הרס וחורבן,אחת הספות נשברה,החתול ישב מפוחד באחד מפינות הבית
הנחה גדולה נשמעה בכל הבית,בכל הבניין
יכלו גם לשמוע אותם מציתים סיגריה
-"עכשיו לא צריך לפחד על פרטיות,עכשיו הכל זרוק ,הכל נפרק"
-"זה כל כך לא מצחיק,הרסנו את כל הבית" אמרה
-"ולא האמנתי שיש לך את זה" בחצי חיוך
-"למה את מתכוונת?"
-"את זה! נו..תיודע..." סמוקה לגמרי.
-"אני עדיין כזה ,תלוי כזה" התוודתי
-"לא יכולתי לתת לך לעזוב הייתי חייב שתישארי, מי יכין לי אוכל?" ,"מי יריב עם השכנים?" ובדיבורים אלה חוזר להתלונן למלכת הבית- מרלן
תמיד רציתי אותה גם כשראיתי את המודעה "מחפשת שותף" ידעתי שאני ימצא משהו,גם כשהלכתי לגור בתל אביב, ידעתי שאני מחפש אמת,מחפש שינוי
הרי ככה זה כולם פה,מחפשים עצמם בין תואר ראשון לשני,מחפשים עצמם בין טיפ לטיפ,מחפשים עצמם מדירה לדירה ,בין שותף לשותפה.
