נפרדנו בערב יום העצמאות

המשואות היו דולקות  

ואלפי עיניים נשואות,

אל שורות הילדים,

שחגו בצרורות,

סביב נציגי הבסיסים

ובשיא הטקסיות

ניפצת את אהבתנו

לרסיסים,

בערב יום העצמאות.

השליתי עצמי כי

אוזניי מרמות

כששמעתיך אומרת לי

"שלום ולא להתראות",

אך במהרה גיליתי:

"זו אינה טעות",

כשלנו במבחן האהבה

מול העוצמות,

של ערב יום העצמאות.

דגל התכלת על ראש התורן,

קצף לבן סמיך,

מותז בחצי גורן ,

אל פיות כלבים,

המייללים מבועתים,

מול נפץ זיקוקים,

הבנים בפטישים,

הבנות דומעות, מתווכחות

בצרחות עם בנות אחרות,

דגימות, חוזרות ונשנות,

ממלאות את ראשי,

דחוסות בצפיפות,

בפסקת המחץ

שגירשה אותי לחופשי,

בערב יום העצמאות.

מלא פליאה והשתאות,

על נפלאות ההמשכיות,

הבנתי בסופיות,

כי כאן לא הייתה טעות,

את פשוט שברת את הכלים

במבדק הזוגיות,

של ערב יום העצמאות.

תרועת חג רמה

התחלפה לה

בקול ענות חלושה,

האהבה נתלשה,

כבר לא נצפה יחד בחידון,

לא נדקלם עם חלפון,

לא נעניק פרס ישראל,

לא נמנגל,

לא נתגלגל,

לא נתבלבל,

לא נתלהב,

לא נלבלב,

לא נשתלב, לא נשתלהב

לעולם כבר לא נתאהב

כי את בפשטות,

שחררת עצמך לחירות,

בערב יום העצמאות.