מכיר אותה.
בערב ישב בחדר וניסה להשיג קו כדי לדבר עם משפחתו. חולל בשפופרת ודיבר עם המרכזנית " הלו, אפשר לקבל קו חיצוני, בבקשה?" שאל בנימוס, ידע שיקבל קו בכל מקרה. הרי הוא מכיר כמעט את כולן במרכזיה. אומנם באופן אפלטוני, אך גם זה עוזר.
"מצטערת אנחנו לא נותנות קווים" ענתה המרכזנית בקול אסרטבי ולא מוכר וניתקה.
רצה לומר לה, יש לי פרוטקציה, כל הבנות במרכזיה מכירות אותי. חולל שוב: " סליחה, ביקשתי ממך קו, אני נמצא בתורנות ואין באפשרותי להגיע לחדר סמל תורן." אמר בתקווה שהמרכזנית תתרכך.
"נו בסדר , תעשה את זה מהר "שמע את חוסר החשק בקולה " מה המספר?"
אמר לה את המספר וחיכה לתגובה מעברו השני של הקו. דיבר עם הוריו בקצרה על : "מה נשמע? מה שלומכם? שלומי טוב. מה אתם מספרים? " והם ענו לו ושאלו מצידם אותן שאלות וקיבלו אותן תשובות. כאילו הציבו שני מכשירי הקלטה משני צידי הקו כדי שידברו ביניהם, ללא שינוי בין שיחה לשיחה. העיקר לדעת שזה שנמצא מצידו השני של הקו עדיין חיי וקיים ומצבו סביר.
חולל שוב. "שלום" אמר לאותה אחת שאת שמה לא הכיר, או פשוט לא שייך לפרצוף.
"שוב אתה? אני לא יכולה לתת לך קו נוסף. יש גם אחרים שצריכים קווים, אתה לא היחיד שנמצא בתורנות בבסיס." אמרה בשצף, לא מאפשרת לו להשחיל מילה.
" בסך הכול רציתי להגיד תודה ." בצידו השני של העולם שהפריד ביניהם, על יד חוט בודד, השתררה דממה. "את שם ?" שאל נבוך. ענתה בהיסוס שכן. ואחרי רגעים ספורים הוסיפה שהיא לא רגילה שיגידו לה תודה.
"איך קוראים לך ?" בקולו תמיהה על חוסר שיוך הקול לפרצוף, על כך שאולי יש משהי חדשה במרכזיה שעדיין לא הכיר.
ניסתה להתחמק, אך הוא היה עקבי, החלטי, לא השאיר לה ברירה. היא אמרה לו את שמה. " כבר סיפרו לי עלייך. כרגע אני לא זוכר מי סיפרה,- אולי רותי, או רבקה, או שוש. אמרו לי שיש עוד אחת במרכזיה שאני עדיין לא פגשתי. אני מבין עכשיו שזאת את. מה את אוהבת לעשות?" סיפר לה איך קוראים לו. סיפרה לו שהיא אוהבת אומנות. שהיא קצת מציירת ואוהבת לרקוד.
"אני אוהב לצפות בעורבים. יש לי קשר מיוחד אליהם. אני שורק והם באים. את יודעת שאפשר להאכיל אותם כשהם קטנים ואז הם קשורים אליך לכל החיים?" הם גם קשורים לבני הזוג שלהם לכל החיים, אין הרבה בעלי חיים כאלו, הם מונוגמים, והקשר בניהם נמשך לעיתים כל ימי חייהם. רבים מהם חברותיים ומקננים במושבות וחלקם בונים קנים בטריטוריות. בגלל הנאמנות שלהם זה לזה אז במצרים מסמל הירוגליף בדמות עורב את הנישואין. נכון שזה מעניין? היה נדמה לו שהיא מהנהנת בראשה למרות שלא ראה אותה. כיוון שהיה נדמה לו כי היא מסתקרנת ממנו, חשף לפניה את סודותיו ואת הדברים הגלויים לכול. והיא מצידה סיפרה לו על מה שחשבה כי ראוי לו לשמוע. הוא חש כי סודותיה עוד רבים.
"אני מבינה שהם מעבירים את הזמן שלך בבסיס, אתה גם מתעסק בספורט כמו כולם?" שאלה. היא מנסה להראות עניין חשב. ברקע שמע את ריקי מנסה להתגבר על כל הצלצולים. שמע אותה מבקשת מריקי עוד כמה דקות של הפסקה והדבר עודד אותו להמשיך בשיחה. כך הרגיש שהיא מתעניינת בו. כאילו היה נקודה על הקיר בשיחתן של שתי בנות המדברות עליו.
"כן, אני יודע עליהם הרבה. אני גם קורא כל דבר שנופל לידיים שלי שקשור לעורבים." הוא לא ענה לה על השאלה בקשר לספורט. והיא עזבה לרגע את הנושא.
"אני מכירה בלדה של אדגר אלן פו על העורב. אומנם לא קראתי את הבלדה אך שמעתי עליה רבות. אתה מכיר אותה?" חשב שיש נימה של התנשאות בדבריה אך למרות זאת ענה לשאלות עליהן חשב שיש לו תשובה.
"שמעתי על הבלדה. אבל אף פעם לא הצלחתי להשיג אותה. יש לי בעיה עם אדגר אלן פו. הוא כותב סיפורים מותחים. בי, סיפורים כאלה משאירים מתח לא נעים. לכן לא התאמצתי למצוא את הבלדה. אך אם היא תיפול לידיים שלי סתם כך, אשמח לקרא אותה." הייתה בו תקווה שאם יהיה ביניהם משהו, הרי שהוא נתן לה רמז לה איך לרצות אותו. "יש הרבה אמונות תפלות בקשר לעורבים. מעוניינת לשמוע?" לא חיכה שתשיב בחיוב. רצה להראות לה שהוא יודע דברים." כמו למשל שספנים בימי קדם נהגו לקחת עורב בספינתם. הם האמינו שאם נוח השתמש בעורב כדי למצוא את היבשה, הרי הוא ימצא אותה גם למענם. אבל בעמים אחרים, בגלל שראו שהוא מנקר בגוויות ואוכל מהן, התייחסו אליו כמבשר על מוות קרב. בגלל הדברים האלה האמינו הנוצרים שהוא שליח של השטן ולכן אף אביר או לורד לא שם על השלט שלו ציור של עורב. תדעי לך," הוא לא עצר משטף דיבורו כדי לשאול אותה אם הנושא מעניין אותה והיא לא עצרה אותו ולכן המשיך. "היהודים ראו בו משהו טוב כי הוא דאג לאליהו הנביא והביא לו אוכל. ויש סיפורים נוצריים שרואים בו משהו טוב כמו בסיפור אליהו אבל אצלם זהו הסיפור על אנטוני הקדוש." היא שתקה. הוא החל לחשוש שמה שיעמם אותה, הרגיש כי עדיין אינו מכיר אותה מספיק, וכיוון שחוסר הביטחון-למרות ששמע קודם לכן שהיא מעוניינת בשיחה- שלו בדו שיח אנושי כפה עליו צורך בהכרות טובה בהתמודדות היום יומית עם האנשים מולו. ניסה להכיר את בני שיחו כמה שרק אפשר. תמיד חלם להיות בעל יכולת לקרוא מחשבות, אך כיוון שיכולת כזו לא הייתה לו, ניסה לאסוף מידע רב ביותר עליהם. התעוררה בו סקרנות לדעת עליה יותר, להכירה ולהכיר לה יותר מעצמו..
"יודעת, אני גם כותב שירים?!" זרק לאפרכסת, מקווה להרשימה, מקווה שתאמר לו לקרוא לה שיר אחד שהספיק להתפרסם. היה לו רק אחד כזה. בדרך זו קיווה להרשים אותה.
"כן, אני מכירה את אבי מהיחידה שלך והוא כבר סיפר לי שיש ביחידה שלו אחד פילוסוף, כל הזמן עם ספרים, אף אחד לא מבין אותו. ולפי איך שאתה מדבר אני רואה שצדק. אז אתה הוא זה שכותב שירים? "
הוא ישר מצא התעניינות בקולה, "כן, אני מנסה את כוחי בעט ."אמר מעודד. קרא לה שיר . לפי השתיקה שמעברו השני של חוט הטלפון, החליט שהיא מעכלת את מילות השיר לעצמה בשקט. ואז היא הגיבה. הוא ציפה למחמאות, אך היא טענה שלדעתה, לפי מה ששמעה הוא אדם מדוכא. רצה להסביר את עצמו. " אולי ניפגש ונדבר קצת? נראה לי כי יש לנו על מה לדבר, אולי תראי לי מה את מציירת! " אמרה לו שגם היא כותבת ." אולי תשמיעי לי שיר שלך, ואז האופטימיות שלך תתערבב עם הדיכאון שלי ותדכא אותו !" אמר בהלצה, אינו מבין מאיין שאב את האומץ לדבר איתה כמו שדיבר, כאילו כל המחסומים והביישנות נעלמו. מאחר שהשתיקה מעברו השני של הקו לא הסתיימה ורק רשרושים נשמעו שאל " את עדיין על הקו?"
"כן אני מחפשת שיר מתאים ." ענתה קצרות, מחפשת בתיקה משהוא כדי לקוראו.
" זוג ידיים אחזו בקרקע
שהתפצלה לשנים,
והאוזן כבר לא שומעת צלילים של בכי.
יש בחוץ שבר בתדהמה,
בחוץ אביב ספוג דמעות של גשם
בקרקעית יש חור לא יאוחה,
הוא מסרב לשתוק,
זועק ומבקש להתגשם."
"תשמעי, את לא פחות דיכאונית ממני, אני מבטל את התערבבות שירנו. כל אחד ישאיר את שיריו במגרות שלו, כיוון שאם תהיה התערבבות, התערובת תגרום לכל אחד אחר סיוטים. את תמיד היית כזו דיכאונית? " הוא השתלט על השיחה, שמח למצוא משהי בראש כמו שלו, ועם דיכאונות דומים לשלו. משהי שתבין אותו. משהי שמדוכאת כמותו, יכולה להבין את דיכאונותיו טוב מכל העמומות שהסתובבו בבסיס. " אולי תקראי לי שיר נוסף ?" ניסה לעודדה, השתדל להשאירה מעברו השני של עולם כדי שיהיה איתו מישהו בשעות אלו. היא נענתה לבקשתו ולכן החליט כי גם היא בודדה, או משועממת.
" לו רק יכולתי לתרגם מחשבות רעות,
לו רק יכולתי להביט לעצמי בעיניים,
בלי להשפיל מבט,
להאמין להשתקפות הכוונות
ולא לחשוד בזיופים."
היא סיימה לקרוא. שתיקה השתררה משני עברי הקו. עברו כמה רגעים עד שהוא חזר לדבר.
" תשמעי אני נבוך, אני מקווה שאת לא נחשפת יותר מדיי לפני. קצת לא נעים לי, עדיין לא ראית אותי ואני משער שקשה להיחשף באופן כזה."
ענתה שלפעמים להיחשף ללא הכרות וללא זיהוי חזותי קל יותר. בקשה לשמוע ממנו שיר נוסף. שלף גם הוא שיר חושפני. רצה להחזיר לה באותה מטבע, כדי שלא תרגיש ערומה לבד. "ואולי אני עושה זאת רק כדי להתייהר, כדי להציג את עצמי טוב יותר, כדי להרשימה?" חשב
סיים וחיכה לתגובה, אך מהצד השני שוב השתררה שתיקה. " נו מה יש לך לומר לי, יש בינינו המון שתיקות. האם השיר מעניין ? דכאוני ?"
"יש על מה לדבר." ענתה.
"אשמח לדבר. מה את עושה מחר בערב, אולי נצא לסרט ?" קיווה שתהיה מוכנה לפגוש בו, ולשמחתו היא הסכימה . הרגיש את עצמו בעננים ולא יכול היה להסביר לעצמו את עוצמת ההרגשה. " להתראות מחר." אמר וסגר את השפופרת, לא מחכה שתשיב, כדי לא לתת לה לשנות את דעתה.
"עם מי דיברת כל כך הרבה?" שאל אבי שנכנס ויצא ונכנס במהלך השיחה מספר פעמים.
"עם מרכזנית שעדיין אף פעם לא פגשתי. אולי אתה מכיר אותה? היא אמרה שסיפרת לה עלי. אז ספר לי מה ריכלת עלי!" העדיף להישאר בענייה דמות מסתורית עדיין. קיווה שלא תתאכזב כשתראה אותו.
"סתם, אמרתי לה שיש פילוסוף אצלנו. על כל מה שאומרים, הוא יכול לדבר ולדבר, כאילו בלע אנציקלופדיה. למה, אתה לא כזה?" שאל אבי. הוא זרק עליו כרית ואבי תפס את הכרית. פתח את הדלת ויצא.
נשכב על המיטה בהרגשת התרוממות, מקווה שסוף סוף יכיר משהי שתענה על ציפיותיו, לא יודע עד כמה יתבדה. כל נעוריו ליוותה אותו דמות מסוימת של אישה איתה קיווה לבנות את חייו , דמות המורכבת מעשרה סעיפים : נמוכה קומפקטית, ספורטיבית, לא מעשנת, לא שמנה, גם לא רזה, אוהבת טיולים, חכמה, נאה, שחרחורת, וצחוק בעיניים. היו עוד תכונות שחיפש כמו: שדיים גדולים, שנינות, שיער ארוך וכמובן שתעשה דברים שהוא אוהב.
כך במחשבות על הדמות שמצידו השני של הקו נרדם, חולם על משהי ערטילאית.
והחלום התערבב לו עם חלום אחר:
שם מעל העננים ריחף נילס הקטן על גבי האווזה, מחפש חוף מבטחים לנחות בו.
נילס הקטן קיווה שיום אחד גם הוא יוכל להיות בחברת בני אדם.
נשבר לנילס להיות בחברת אווזים בלבד.
