מְגִּילוֹת גְּנוּזוֹת

אָבִי הוּא הֵלֶךְ

שֶׁל שְׁתִיקוֹת 

בְּמִדְבָּר

וְצִיָה

וָאֲנִי שׁוֹזֵר בְּמַבָּטוֹ

מַפּוֹת

וּשְׁבִילִים

לִמְצוֹא אֶת מְבוֹאוֹ,

אֶל קֵץ

הַדְמָמוֹת.

*

אִימִי הִיא אִי

שֶׁל מָעֲשֶׂה

שְׁלֹא תִּשְׁקוֹט

וְלֹא תָּנוּחַ דַּעְתָּה

עַד שְׁיִבַשׁ הַיָם

סְבִיבָה,

יָם הָדְאָגָה

הַגָנוּז

וִיְהִי לְיַבָּשָׁה.

*

וָאֲנִי

וּשְׁתֵּי אֲחְיוֹתָי

הֵם הַמְגִּילוֹת הַגְנוּזוֹת

 שְׁנִתְגָּלוּ

בָּמְעָרוֹת הַאָפֵלוֹת