בשלוש ושלושים לפנות בוקר

מ-----י-----ר-----י
הביטי בשעה. זה לא אמור לקרות.
כבר התהפכתי בכל הכיוונים, מי יודע כמה פעמים, ואת מסרבת בכוח
לצאת משם, לצאת מראשי, מחשבותי.
כבר אמרת לי פעם לא.
זה היה כמעט לפני שנה.
ואני הסכמתי, ולא הוספתי דבר. אף מילה נוספת באותו עניין.
וכעת, אולי באשמתי, אבל אני קולט. אני מרגיש. והמסרים הם
חדים, ואני משתף פעולה, ואני אשם, ואני מסתבך בחוטים, ואני לא
בטוח מי טווה וקושר אותם מ-----י-----ר-----י.
יש לך נשמה יפה מירי. את יוצאת עם לחם בכלייך אל העורבים, אל
הנמלים, אל הטבע, ואת משתפת אותי, ואני משתתף בכיף.
אבל אני אינני עורב מירי, לא אפור ולא שחור, אף נמלה אינני.
אני קולט ממך דבר, ואני חש בי משיכה, ואני מסתובב במיטתי לבד
כבר מחצית הלילה, ואינני מבין, מה קרה. כיצד החטאנו?
האם רק אני החטאתי הערב?
כל כך חיכיתי לשמוע את המילים: אולי תעלה איתי ירדן, מילים
שלא באו.
לא שבאמת ראיתי אותן בדמיוני יוצאות מצידך, אבל רציתי לשמוע.
באמת שרציתי. חיכיתי . . .
ונסעתי לי. המכונית שצפרה הייתה זו שממול, שהפריעה לי לתמרן.
לא שלי. אבל כשראיתי אותך הופכת פניך חזרה אלי, משהו נרעד לי
בפנים, במכונית שטופת הגשם, ועוד פעם אמרתי לעצמי אולי.
אולי, כי לרגע כל כך רציתי, לרגע הרשיתי לעצמי לקוות, לרגע,
במגע הקל כל כך, כשאצבעותי עברו על חלקת צווארך בברכת לילה
טוב לפני שיצאת, וזה הכל, ועוד כל כך רציתי להוסיף וכל כך
הייתי אסור.
מ-----י-----ר-----י,
השינה בורחת לי הלילה. אינני מצליח להשיג אותה. תסתכלי בשעה
של המסר.
אני מרוקן מירי. אני נותן ונותן את כל מה שיש לי, ואני ככלי
ריק. אני כלי וואקום, סגור ומסוגר, אסור בכבלי תרבות האסור
והמותר, ואסור לבקש ואסור להציע ואסור ליחל, ולהשתוקק.
האם אסור לרצות ביד חמה, בגוף מנחם, בליטוף של אשה, בעוד פעם
אחת בחיים - בעוד הזדמנות אחת לאהבה, אהבה חטופה, אהבה בת
חלוף, כזאת שנמצאת ממול ואיננה שלך, אבל כזאת שמגיעה לפעמים,
לעתים, בחגים, בשמחות, בלילות גשומים, ברגעים הקשים שבחיים,
גוף נשי להתחכך בו, לאהוב אותו, להתחבק, לא לברוח, לא
להסתייג, אפילו אם אתה יודע שזה רק לשעה, רק לעכשיו ואחר כך
אתה חייב . . .
אז השינה בורחת לי מירי. כבר התהפכתי על כל הצדדים ואת שם. את
לא יוצאת מדעתי. אינני עורב מירי ולא די לי בפירור של לחם,
אפילו לא בכל הפרוסה. אני רוצה בך הלילה, ואת רק רוח, לא גוף
לך, ומה אעשה?
האם לשלוח לך את המייל הזה?
כן מירי, בוודאי שאשלח. את לא היית שולחת לי מייל שכזה?
ראוי שתדעי מירי, שהלילה הזה היית בכל זאת איתי, לא בגופך,
ואולי זה עוד יבוא, ואני לא אבקש זאת בפה מלא, כי פעם אחת כבר
אמרת לי לא.
 שלך מירי,  3:30 לפנות בוקר.