שיר לחבר

בדידות היא סרט רע. תדליק כבר את האור.

תמדוד חיוך קטן, תצחיק את המראה,

תקבור סיגריה בבוץ קפה שחור

כזיכרון כבוי בשווי אגורה.

היו לילות קמוצים ונטולי חלום.

היו צמחי קוצים על דשא הסמרטוט.

היו חורשות שרופות, עצים דמויי גרדום.

הם יחכו לך, עדיף בסבלנות.

תדליק את החיוך – חיים שווים סטירה

בלחי המציאות או לא שווים פרוטה.

אגיד לך, אחי, בדידות היא חברה.

חייג את המספר ותדבר איתה.