סופה

שכבתי במיטה, מכוסה עד הסנטר והתפללתי לגשם,

לצלילים המרגיעים כ"כ של המים הזורמים,

שיעטפו וילטפו אותי ברכות האינסופית שלהם.

התעוררתי לצלילי סופת רעמים וברקים כ"כ עוצמתית

שנדמה היה שעוד רגע והשמים מתפוצצים מעלי.

אחרי כ"כ הרבה שנים של מחילה וסבלנות,

לקח לי זמן להבין שהרעש החשמלי הזה שמלווה באלומת אור

הוא בעצם ברק שפוגע סנטימטרים ספורים מהעציץ האהוב עלי.

ולראשונה בחיי, פחדתי מהגשם.

מאוחר מדי הבנתי שאני כבר לא כ"כ רוצה שחורף ימהר לבוא.

על חתולי רחוב שאולי לא הספיקו למצוא מחסה,

על ציפורים נודדות שהגיעו לכאן במקרה.

ועל כ"כ הרבה עיניים שלא ראו, ואוזניים שלא שמעו,

את האזהרות הקטנות, לפני שנהיה מאוחר מדי.

החורף הגיע, והפעם אין לו מעצורים.