עברית,קשה שפה

עברית, קשה שפה— אלי פרץ

"התפנוקים תרדוף, כי תפקיר בתער זיפי זקנך ליד ענוגה כידה של אישה?".

"היד הענוגה, ידה של אשתי אביגיל היא, ובידה מכונת גילוח פשוטה ולא תער".

"וכי תעצל ידך מהחזק תער? הרי יוטב פועלך לבדך ולא יעזור איש?.

"אתה מתחיל להדאיג אותי, צביקה, אצלי בבית מדברים רק עברית".

,"השפה, עברית היא, אך מליצית במידה".

"למה הגעת מאוחר הרי קבענו בשעה שמונה, לא?".

"כי בהתמהמהי, בדברי עם חבר, ארכה הדרך".

"אבי, תבדקי את חום גופו, נראה שלקה בנפשו".

"תנוח דעתך, גמלה בי החלטה לסגל ללשוני לדבר במליצה".

"אין לי סבלנות אליו, אביגיל".

זה משעשע, תן לו להמשיך עד שיתייאש".

"אשב לי ואבהה במסך המרצד עד כי ייתם קציר הזיפים, אך בקשה לי אלייך אביגיל  שתהא ידך רכה בלחי רעי ולא תשחיתיה".

"נוגע ללב כמה שאתה דואג לחבר שלך".

"מה תרהיבי בנפשך, הכי אעמוד ואצפה היאך דם רעי ניגר?".

"אולי תיתן לי קצת קרדיט ותמשיך לבהות במסך המרצד שלך מבלי להפריעני ? ".

"ניצני מליצה בפיך, כה נפלא הדבר".

שלא תעזי להדבק ממנו, אבי, אם תתחילו שניכם לדבר בשפה המוזרה הזאת, אני קם ועוזב את הבית".

"קום ולך לך בדרך בה נפשך תאבה, אך דע לך כי חזק קשר המשפחה כצור מפני גלי הים".

"סגור פתחיי פיך לבל אמלא חמה".

"הידד, היאך, דבריך כצוף, כדבש ימתקו".

"רציתי להוכיח לך שגם אני מכיר את השפה".

"זהו סיימתי, לך תרחץ את הפנים ותתבשם".

"אביגיל יקירתי, שמעתי את קול נפשי בקרבי הלוחש לי כי צביקה הוא ולא אחר, זכה בזו המערכה.   

,