וְהָיָה לַיְלָה וְהָיָה בֹּקֶר

וְהָיָה לַיְלָה, שֶׁל חֶמְדָּה מְנֻשֶּׁקֶת

וְנוֹצַק בִּי סוֹד הַבְּרִיאָה.

וְהָיָה בֹּקֶר מְחַיֵּךְ בַּתְּכֵלֶת עוֹלֶצֶת,

וְיָד מְדַבֶּרֶת אַהֲבָה.

בְּקַו הָאֶמְצַע שֶׁל הַדְּבָרִים

הֲלֹא-כְּלוּם בֵּינֵינוּ נֶעֱרַם

גּוֹזְלֵי נֶפֶש נִכְלְאוּ בֵּין חוֹמוֹת   

וְקוֹלוֹ שֶׁל הַשּׁוֹפָר נֶאֱלַם.

וּמִבַּעַד לְשַׂרְעַפֵּי לַּיִל

מוֹנָה עִתּוֹתַי בְּךָ

וּבִּי מַמְתִּינִים עֲדַיִן       

הַחִיּוּךְ, הַדֶּמַע, וְהַסְּלִיחָה.