רצח בכוונה תחילה – אלי פרץ
גשם זלעפות ניתך על השמשה של המכונית והמגבים רצו הלוך ושוב בקצב מטורף ומגלות בשבריר שנייה את הכביש שלפניו. קרני האור מפנסי הדרך נשברו במים המחוללים על פני האספלט החלק וסנוורו אותו קלות, מה שאילץ אותו להאט נסיעתו. היום שבחר לממש את תוכניתו לא בדיוק התאים, מילות האהבה שתכנן להרעיף עליה, התרוצצו במוחו ולא תאמו את קצב המטורף של טיפות הגשם והוציאו אותו מהריכוז. כל היום חיכה לרגע הזה, המכונית הזדחלה לאיתה מתיזה לצדדים שתי מניפות של מים, נואש מהניסיונות להתקשר אליה וחזר לשנן ולפרוס במוחו את התוכנית שטווה תוך שנזכר בדו שיח הקולני שניהלו לאחר שבישרה לו שהיא בהריון. ידע בעליל שלא ממנו התעברה, נכון קיימו יחסים אך לא היה בו האומץ לספר לה על הבדיקה שעבר שבעטייה גילה את העובדה שהוא עקר, ככל שהתעקשה שמזרעו תופחת ביטנה כן גבר כעסו. לא היה מוכן ליטול אחריות וגם למצוא עצמו מפרנס עולל שלא מזרעו.
ניסה לתחקר אותה, אולי הוא יוציא הודאה. מי בעצם אחראי, אך היא בשלה, עדיף לא ללחוץ עליה, חשב, מעט פסק זמן לא יזיק, כדי להרגיע את הרוחות וגם לאפשר לעצמו למצוא פתרון.
בימים שלאחר מכן שקוע היה במחשבות כשלפתע נזכר ברומן שקרא, 'טרגדיה אמריקאית' של הסופר תיאודור דריזר שבו הגיבור נקלע לאותה סיטואציה ויצאו לשיט באגם, וכשהתרחקו מהחוף, הטביע אותה.
גמלה בו ההחלטה שגם הוא יצא איתה לשיט בירקון ובאחד העיקולים, בין השיחים, ייפטר ממנה ומהנטל שברחמה. הוא ישחק את המשחק של אוהב ללא גבול עד שתעתר ויצאו יחד לבילוי יום. זהו דינה של אישה בוגדת, חשב, וכשיחזור הביתה יודיע במשטרה שאשתו נעלמה.
הפוגה קצרה בגשם החזירה אותו למציאות, ניסה שוב את מזלו להתקשר בסלולארי, שמע את קולה מעבר לקו.
"מצטער על העיכוב, תהיי מוכנה, הזמנתי מקום במסעדה."
"זה לא יום מתאים, אולי נדחה לפעם אחרת?"
"השמיים בהירים,בטוח שתודי לי בסוף הערב."
"אוקיי,אני הולכת להתלבש."
עצר את מכוניתו כשהבחין בחנות פרחים.
עם זר מרהיב ביופיו נכנס למכונית והמשיך בנסיעתו.
מרוצה היה מעצמו,נשק לה בשפתיים, הגיש את זר הפרחים תוך קידה קלה ופתח לפניה את דלת המכונית.
הרגישה עצמה כנסיכה מארץ האגדות, חייכה בקורת רוח תוך שיתוף פעולה בטקסיות, רעד קל של הנאה עבר בה כשהבחינה בחיוך החולמני הנסוך על פניו, שמחה שהתעשת ונראה שהשלים עם העובדה, לא הבינה את ההאשמות שהטיח בה לפני מספר ימים, אך הייתה מוכנה לסלוח לאחר השינוי שחל בו.
חייב היה להודות שהופעתה מצאה חן בעיניו, בשמלתה הירוקה שכה אהב עם המחשוף העמוק ושתמיד גירתה אותו מחדש. לרגליה נעלי העקב הלבנות שתאמו להפליא, תרמה רבות לאווירה ולא היה לו צורך בכישרון המשחק שבו, עדיף היה לו בערב זה להיות הוא עצמו.
התאורה העמומה והאדומה שקידמה אותה כשנכנסה למסעדה כשריח עדין של קטורת מרחף באוויר וגם הנר שבמרכז השולחן, סחררו אותה כמעה, מלצר הדור בלבושו הוביל אותם לשולחן המוזמן.
תחושת חום עברה בגופו בעת שלגם מהיין, חצי מהמטרה הושגה, עלתה בו המחשבה, כשחש בידה המלטפת את גב ידו.
את ארוחת הבוקר החליט להכין בעצמו, אם לפנק אותה אז עד הסוף. הוסיף אגוזים לסלט, קוביות זעירות של גבינה בולגרית, מספר צנימים ומיץ תפוזים שסחט בעצמו, המתין עד שתתמקם ליד השולחן, רק אז הכין החביתות כשהן חמות ומעלות ניחוח מהמם.
"מה דעתך, לצאת לשיט בירקון?" שאל כשסיימו לאכול, "מזג האוויר נפלא".
לא חשבה פעמיים, מיד הסכימה, עדיין חשה בקסם של הלילה הנפלא שעבר עליה, קמה ממקומה תוך שהיא מחייכת לעברו ניגשת לחדר השינה להתלבש. המשיך לשבת, וכשחלפה בסמוך לו , לא עמדה בפיתוי חיבקה אותו מאחור, הטתה את פיו אל פיה תוך שלשונה מגששת לאורך שפתיו, נענה לנשיקותיה לזמן מה, השתחרר מחיבוקה והאיץ בה ללכת להתלבש.
חתר במשוטים במים הדלוחים של נהר הירקון, שרועה הייתה בקצה הסירה מולו בשלוות נפש, סוקרת את הצמחייה מסביב, האוויר רווי לחות זכר לגשם מהלילה הקודם, הסיט את הסירה אל הצמחייה על הגדה, הביט מסביבו לבחון והחליט שזה המקום המתאים ביותר. הזמין אותה לשבת לצידו, ידו הימנית רעדה, השתדל להעלים גם את המתח שגאה בתוכו, החלה להתרומם מנסה לייצב את עמידתה. צעד אחד קדימה, החל מרים את המשוט, התקדמה עוד צעד, שקועה כל כולה במאמץ לא ליפול ,הניף את המשוט כשלפתע צלצל הטלפון שבכיסו, באחת התיישבה במרכז הסירה.
"שלום,מדברים מהמרפאה, אני מתקשרת בקשר לבדיקה שעברת, מאוד מתנצלים על אי הנעימות. קיבלת בטעות תוצאות של פציינט אחר,התוצאות שלך בסדר ואם אצטט את הרופא, 'הזירעונים שלך רצים כמו משוגעים'.
