שאלות

איך כותבים מכתב פרידה לאדם שלא דמיינת את החיים בלעדיו

מה כותבים כשכבר לא נותר מה להגיד...

איך מביטים בתמונה שלא דמיינת שתהפוך לזיכרון

שתחביא אותה מפנייך אבל תשמור אותה כל כך קרוב במגירת

הזיכרונות הכואבים ליד המיטה, או בארון....

כנראה שהמציאות עולה על כל דמיון.

איך מפסיקים לחשוב על מישהו שלא חושב עלייך

או מפסיקים לאהוב מישהו שאוהב אותך אבל טוב לו בלעדייך

מישהו שהיה אמור לבחור בך אבל שכח....

למה נבהלים כשמישהו שאף פעם לא חיבק אותך באמת או נישק אותך

או הביט בך מבט נעים או חייך אלייך או נתן לך מקום בלב

למה נבהלים כשאדם כזה דועך ועוזב...

למה אנחנו צריכים לנשום עמוק בכלל.... למה זה גורם לעיניים לדומע

וללב לכאוב, הרי מספיק היה לנו לאהוב

לפחות זה משדקלמנו לעצמנו:

"מספיק לנו לאהוב ואולי יאהבו אותנו..."

למה לכול סוף יש יותר משמעות מן ההתחלה, למה כול התחלה חולפת

אבל כול הסופים נשארים.... ואיך זה שלכול התחלה אין את הסוף שרצית

ולאף סוף אין התחלה מחדש....

למה הלבבות הכי רכים פועמים הכי חלש אבל נשברים הכי חזק

ולמה אלו שמשקים את ליבם של אחרים בסוף נשארים צמאים לאהבה...

מתי תיפול עלינו קצת מאותה אדישות נעימה, מאותה קרירות חמימה

ששוטפת את העוברים ושבים בחיינו....

את אלו שבאים ותמיד הולכים, את החזקים

אלו שאנו זוכים להכיר רק לרגע ולהתרשם מעוצמת שתיקתם....