אוספים ראיות
פקד מיגרנה היה שועל קרבות וותיק ובתור שכזה כבר פיתח תחושות בטן לגבי הנחקרים שלו, ואלה לא הכזיבו ברב המכריע של המקרים. לגבי שמעוני הזה, תחושות הבטן שלו אמרו: אשם! הוא לא קנה את הבכי קורע הלב והכנות לכאורה שהנחקר הציג בפניו. בקריירה הארוכה שלו ראה שחקנים טובים לא מעטים שידעו להעמיד הצגה משכנעת למדי, עד שהראיות טפחו על פניהם. אמנם הפטולוג קבע את שעת המוות בין 3:30 ל- 4:30, ולטענתו של שמעוני הוא הגיע לדירה בסביבות השעה 6 בערב, אך אין בינתיים עדים שראו אותו בבאר- שבע אחרי השעה אחת בצהריים. כך שמבחינה מעשית, היה באפשרותו להגיע ולבצע את הרצח. את כלי הרצח לא מצאו בדירה וגם לא בסביבה הקרובה לבית, אך עמד לרשותו די והותר זמן להיפטר ממנו לפני שפנה למשטרה. לא הייתה שום אינדיקציה לשוד שהשתבש, הדירה לא נפרצה, לא נלקח דבר, הכול הצביע לכוונו של הבעל. אבל על תחושות בטן אי אפשר לבנות תיק, ומיגרנה התחיל מיד באיסוף ראיות.
שוטרים מטעמו נשלחו לקניון הנגב לתחקר את בעלי המסעדות במקום וגם לתחנת הרכבת של באר - שבע כשברשותם תמונות עכשוויות של שמעוני. מהדירה נאספו ממצאים רבים, המזכירה האלקטרונית והטלפונים הניידים של בני הזוג נבדקו והמחשב האישי של גב' שמעוני נלקח לבדיקה . כמו כן נלקחו מארונה ומגירותיה של הנרצחת מכתבים וניירת רבה וכולם יבדקו בקפדנות.
גם עניין בטוח החיים ההדדי על סך 2 מיליון ₪ שהיה קיים בין שמעוני לאשתו לא הריח טוב. אמנם נעשה לפני כשנתיים, ושמעוני ציין שהסיבה לכך הייתה דאגתו לה בגלל התמכרותו לאופנועים כבדים, "לא רציתי להשאיר אותה אלמנה חלילה מבלי לדאוג לעתידה" הסביר, אך המפקח לא קנה בקלות הסברים של נחקרים.
זהותו של המאהב שנרצח יחד עם האישה נתגלתה במהרה. עודד כרמי היה מדריך הכושר שלה במכון שם התאמנה, רווק תל – אביבי מבוקש, צעיר ממנה בשנים אחדות.
מיגרנה הניח את כפות רגליו הנעולות בסנדלים על השולחן, שילב את אצבעות ידיו מאחורי עורפו ונשען לאחור בכיסאו. פניה הצעירות והיפות של אלונה שמעוני עלו בזיכרונו והוא נאנח עמוקות: "איזה בזבוז, איזה בזבוז!"
המעצר
שבוע לאחר הרצח הכפול התעורר גדעון מטפיחה על שכמו. אמו עמדה מעליו ליד מיטתו והודיעה לו שעורך הדין שלו ביקש שיתקשר אליו בדחיפות.
הוא עבר לבית הוריו למחרת הרצח. הם היו מזועזעים ונרעשים אך האמינו בלב שלם בחפותו של בנם ורצו לתמוך בו בשעת אסונו. הוא קם, שתה את הקפה שאמו הגישה לו עם פרוסת עוגה והתקשר לרוזן.
בתשע היו כבר במשרדו של מיגרנה. להפתעתו הרבה של שמעוני, השאלות שנשאל נסבו על חברו אסף. בלי הקדמות מיותרות מיגרנה פנה אליו:
"ספר לי מה ידוע לך על היחסים בין אשתך לבין אסף בר- און." גדעון הופתע :
"היו ביחסים טובים, חיבבו זה את זו, הוא היה השושבין בחתונתנו. אך מה זה קשור עכשיו ? "
אך המפקח לא הרפה:
"מה ידוע לך על היחסים האינטימיים בין אשתך למר בר – און?"
עיניו של גדעון נפערו, פיו נפתח ונסגר והוא קפץ ממקומו כנשוך נחש: "על מה אתה מדבר לעזאזל?!"
במשך השעה הקרובה התבררה לו כל התמונה. מהממצאים שנלקחו מהדירה שהיו שייכים לנרצחת למדו השוטרים על היחסים האינטימיים בין אשתו לאסף שנמשכו מזה שנתיים. נמצאו מכתבי אהבה ושירים שאסף כתב לאשתו ושהוסתרו במעמקי ארונה מאחורי מחיצה נשלפת.
אך הממצא החשוב מכל, שהפנה את הזרקור לכוונו של אסף היה מוצפן במחשב של אלונה: מכתב נואש של מאהב שנזנח לטובת אחר צעיר ממנו, שבסיומו המילים :
"הבאת אותי לדרגה כזו של ייאוש שחיי כבר אינם חיים. לאחר כל מה שהיה בינינו, את זונחת אותי למען ילדון נפוח שרירים וריקני. הייתי צריך להבין מזמן שאישה שבוגדת בבעלה תבגוד גם בי, אך הייתי מאוהב בטירוף וראשי לא פעל. אני במצב נפשי כזה שכפסע ביני לבין עשיית מעשה נואש..."
אסף נעצר לאחר שבחיפוש בדירתו שנעשה בצו שופט נמצאו עוד ממצאים מרשיעים : מכתבים מאלונה שהאחרון שבהם מספר על רצונה לסיים את יחסיהם, לכאורה בגלל החלטתה לשקם את נישואיה ולהביא לעולם ילד מבעלה. אך החיפוש המדוקדק בדירה העלה ממצא נוסף: במעמקי ארון שירות במרפסת הקטנה הצמודה למטבח, בתוך קופסת צבע ישנה המלאה בכלי עבודה שונים, נמצא אקדח שלאחר בדיקה הוכח שהיה זה כלי הרצח. אסף נעצר במקום.
המפקח סקר את גדעון בשעה שהתבשר על הממצא האחרון: היה לבן כרוח רפאים והתדהמה זעקה מכל תו בפניו.
הנסיעה
כעבור שבוע נפרד גדעון מהוריו שלוו אותו לשדה התעופה. גם הם וגם במקום עבודתו הבינו לרצונו להתנתק לזמן מה אחרי הטרגדיה שפקדה אותו. הוא לקח חופשה ללא תשלום לזמן בלתי מוגבל ונסע לניו יורק, משם תכנן להמשיך לתור את היבשת לרוחבה.
הוא הגיע לניו יורק עם ערב ולקח מונית משדה התעופה. הנהג עצר בפתחו של אחד מגורדי השחקים והצביע לעבר הכניסה. הוא שילם, ירד ונכנס ללובי המפואר. מסר את השם לשוער וזה הפנה אותו לאחת המעליות.
במראה השתקפו אליו המספרים הזוהרים שהראו את מספר הקומות שהמעלית עלתה. ליאת חכתה לו בקומה החמש-עשרה. עמדה ליד הדלת הפתוחה, כבר התבשרה על הגעתו על-ידי השוער. משכה אותו לתוך הדירה וטרקה את הדלת. הוא הניח את המזוודה על הרצפה, הצמיד אותה לגופו ונשק לה ארוכות ברעבתנות. משהתנתקו זה מזו לבסוף, פלטה ללא נשימה:
"זה היה כמו נצח, לא יכולתי כבר לחכות, הרגשתי שאני מתפוצצת מדאגה!"
הוא חיבק אותה שוב וחייך אליה כשאמר: "הכל הלך ממש כמתוכנן, לא יכול היה להיות יותר מוצלח."
"ושלושתם קבלו את המגיע להם" אמרה, וידה, שהייתה מונחת על כתפו, החליקה לכוון חגורת מכנסיו : "ועכשיו אני רוצה לקבל מה שמגיעה לי!" הוסיפה בטון מצווה – מתחנחן ומשכה אותו לכוון חדר השינה.
הערה: כל המידע שלי על חקירות משטרתיות נשאב מהקולנוע ומהספרות, והקשר בין המתואר לבין המציאות מקרי בלבד.
