התובע המשטרתי הצעיר, יצא מהורהר מבית המשפט. זהו הסיוט הסתיים. לכאורה תיק שיגרתי: אשה מוכה. אבל הסיפור מאחורי התיק הדיר שינה מעיניו. שעות רבות הקדיש התובע לנושא בנסיון למצוא דרך להקל על האישה מחד ולמצות את הדין עם הבעל מאידך.
לבני הזוג, משק באחד המושבים בנגב הצפוני, 40 פרות מניבות חלב ברפת, והעבודה רובה ככולה, מוטלת על כתפיה הצרות של אשה מבוגרת, בשנות השישים המאוחרות. הבעל צעיר ממנה בכמה שנים, מתייחס אליה, חרף גילה המתקדם, כאל שפחה חרופה, מתעלל בה מינית ומפליא בה מכותיו. לא אחת הגיעה האשה למשטרה חבולה בכל חלקי גופה.
התובע שטח טענותיו בפני השופט, תוך שהוא סוקר סקירה ארוכה ומפורטת את היסטורית ההתעללויות של הבעל באשתו.
האשה ילידת מרוקו, עלתה על דוכן העדים, ובמבטא תימני כבד (אימצה לעצמה את שפת בעלה) תיארה, בפני אולם מלא, מסכת התעללויות רבת שנים, התעללות מינית, פיזית ומילולית הנמשכת עד היום. על דוכן העדים עמדה דמות שפופה, צנומה, בפנים חרושות קמטים, בעיניים יבשות וכבויות, מסרה בקול עייף וחסר תקווה את עדותה וירדה מדוכן העדים. מזכירה לי את בובולינה מ"זורבה היווני", חלף הרהור בראשו של התובע.
היא היתה העדה האחרונה. עדותה נגעה בלב כל הנוכחים באולם, גם בפניו של התובע ניכר שסיפורה, מוכר לו ככל שיהיה, מטריד את מנוחתו. מוחו עבד בקדחתנות. לא היה מנוס. התיק וחומרת העבירה דורשים מאסר בפועל. משהגיע שלב הסיכומים, קם התובע, להפתעת השופט והנוכחים באולם, וביקש, כי לפנים משורת הדין ומפאת הימים הספורים שנותרו עד ראש השנה, כך נימק את בקשתו, לגזור על הבעל רק מאסר על תנאי והוסיף, שעדיף שהבעל יהיה בביתו בחג. מאחורי הבקשה, שנגדה את מצפונו ואת סערת הרוחות בה היה נתון, עמדה לנגד עיני התובע, האשה המבוגרת שעול המשק כולו, יפול על כתפיה הצרות, אם אכן יגזר מאסר בפועל על הבעל.
השופט, מתוך הבנה למסר הסמוי שהשתמע מדברי התובע, נענה לבקשתו וגזר על הנאשם מאסר על תנאי.
בצאתו את בית המשפט קידם הנאשם את פני התובע בחרפות ובגידופים. הבעל, שלכאורה צריך היה להיות מרוצה מקולת העונש, נראה כועס בעליל. את חמתו שפך על התובע המשטרתי בטענה שהוא, התובע, סידר אותו ושיבש לו את התוכניות... מסתבר שהבעל, רצה מאד לבלות את החורף המתקרב, בכלא, מתחת לשמיכה חמה, כאשר עול העבודה הקשה יפול על כתפי אישתו הזקנה, ומי שמכיר משק חי יודע שעבודה לא חסרה שם, וכי יום העבודה מתחיל בשעה שלש לפנות בוקר, הרבה לפני זריחת החמה ומסתיים בשעות הערב המאוחרות.
מתעלם מההתגרות של הנאשם ומגידופיו, המשיך התובע בדרכו אל מכוניתו. כל מהלך הנסיעה, חשב התובע על הסיבות שהביאוהו לדרוש מאסר על תנאי, כאשר ברור היה מעל לכל ספק כי חומרת העבירה דורשת מאסר בפועל. מצפונו היה נקי, הוא ידע שעשה מה שעשה מתוך מניע טהור, להקל על אשה אומללה, שחייה לא היו ולא יהיו קלים. התובע המיומן, לא לקח בחשבון דבר אחד, הנאשם לא הסכים שתוכניתו תשתבש.
הבעל, שב הביתה והפעם, בנס נותרה האשה בחיים. שוב הגיע המקרה לבית המשפט. בהגיע שלב הסיכומים, דרש התובע המשטרתי מאסר בפועל, וכמובן הפעלת המאסר על תנאי, שנגזר על הנאשם במשפט הקודם, ואכן, הפעם גזר השופט על הנאשם, עונש מאסר בפועל למשך ששה חודשים. וזה מה שלמעשה ביקש הבעל לעצמו... "קייטנת חורף", לא להתעורר בשעה כה מוקדמת לחליבת פרות ולטיפול במשק שלהם. אלא מאי? מהלך מבריק של התובע, הביא לכך שתחילת ריצוי העונש תחל בחודש אפריל. דהיינו, את האביב והקיץ יבלה הבעל מאחורי סורג ובריח ולא כמו שתכנן, להיות מוגן מהקור, בין כותלי הכלא, במהלך כל חודשי החורף.
ואילו ל"בובולינה" שלנו, הקיץ ההוא, היה הקיץ של חייה. לראשונה מזה זמן רב, יכלה לישון ולהתעורר ללא הצקות, ללא צעקות, וללא כפיה.
"צוחק מי שצוחק אחרון", מילמל לעצמו התובע ועבר לעיין בתיק הבא...
