צבעי בירושלים

הייתי צבעי בירושלים.

לילות שחורים כפיח של נרות

ויללות של תן רעב עדיין

אורבים לי בפינות חלומותיי.

כמו במכחול איפור בשפכטל חד

נגעתי בעירום של קירותיה.

הייתי צבעי שמברשתו

לא הפלתה אף קיר.

חדרי המדרגות בהם טיפסתי,

עטוף קדושת הסיד הלבנה,

עם לחברם ביחד – מלאכים

ירדו למטה יצטרפו אליי

להפסקת סיגריה קצרה.

הם מדברים כמוני עם מבטא

וכף להסתחבק איתם, הייתי

מזמין אותם לבירה. לך תדע 

מה יש להם למעלה במשרד.