עדיין לא סגור

כך אמר יוהנס כריסוסטומוס וולפגנגוס תאופילוס (גוטליב) מוצרט, או כפי שאנו מכירים אותו- וולפגנג אמדאוס מוצרט.

ולמה פתחתי בדברים האלה?! הרי מוצרט חיי לפני כל כך הרבה שנים, ואילו אני פה, בשנת 2008, בדיוק 217 שנים אחרי מותו ו252  שנים אחרי לידתו!

 אילו הייתם שואלים אותי לפני שנה, סביר להניח שהייתי אומר שאין כל קשר ביני לבינו, אך בהתחשב לאירועים של השנה החולפת, לא תמצאו אדם אחד שיגיד משהו בסגנון. וזאת גם הסיבה שהחלטתי לכתוב ספר, כי הרי אם לא היה לי מה לכתוב על עצמי, סביר להניח שלא הייתי כותב.  לכן, תהיו בטוחים שיש לכם על מה לקרוא, ותהיו גם בטוחים שזה קשור למוצרט, ואליי, כי אם לא, בשביל מה הייתי עושה את ההקדמה הזאת?

קוראים לי תאו ואני בן 14.

יש לי אחות בת 19 בשם אנה.

אני מנגן מוסיקה.

אני נושם מוסיקה.

אני חיי מוסיקה.

זהו. עכשיו אפשר להתחיל.

פרק 1:

הכל התחיל בינואר לפני כשנה. ב-27 בינואר, ליתר דיוק. זה היה יום הולדתי ה-13 וישבנו כל המשפחה בסלון.

" תפתח מתוק שלי, זה מאבא וממני " אבא הושיט לי מתנה ואמא נשקה לי.

" תודה " מלמלתי במבוכה ופתחתי בעדינות את העטיפה, כדי שלא תקרע.

שני דיסקים חדשים עם יצירות של מוצרט. את היצירות בדיסק הראשון מבצעת הפילהרמונית של ברלין ואת היצירות בדיסק השני כנרת ששמה ליליאנה קרוז.

"יואו תודה! " אמרתי. ובאמת שמחתי.

 איזו הקלה זאת, לדעת שקיבלת משהו שאתה אוהב, כי אם זה היה משהו שאתה לא, הנוכחים אולי היו שמים לב וזה היה מביך, כך שלא טרחתי להזכיר לאמא ואבא שנראו מאושרים מהשמחה שלי, שקניתי את הדיסק של ליליאנה קרוז בכספי לפני כמה זמן.

זה בטח נראה לכם מוזר, נער בן 13 מתעניין במוסיקה קלאסית. אז נכון, תכניות בטלוויזיה לא ממש מושכות אותי וגם לא למה לינדי זוהאן ישבה בבית קפה עם אורלנבו כלום, אבל היי, זה לא הופך אותי ל"חננה" או "נקבה".

"תאו, זה עוד לא הכל" אמרה לי אנה והסתכלה על אבי, מבקשת ללא מילים להעביר את זכות הדיבור אליו.

" ובכן תאו.. יש עוד משהו... " הוא עצר לרגע, נשם נשימה עמוקה ואז המשיך.

" המתנה מסבא "

  השתתקנו. כולם זכרו טוב מאוד את מה שקרה שבוע שעבר. האמבולנס... בית החולים... הניתוח...המוות.

 בעיניו של אבא ראיתי דמעות, אך הוא מיהר לנגבן וחייך לעברי חיוך מאולץ. הוא הושיט לי ארגז, די גדול.

"תפתח " הוא אמר, קולו רעד וראו שהוא מנסה לעצור את התפרצות הדמעות.

 הוא היה הסבא היחיד שנשאר לי, הכי קרוב אלי, ועכשיו, כמתנת יום הולדת, הוא הלך. סבתא מצד אמא נפטרה לפני שלוש שנים, וסבא מצד אמא לפני 7. את סבתא שלי מצד אבא אפילו לא זכיתי להכיר.

העיניים שלי החלו להיות לחות, אבל לא היה אכפת לי שכולם יראו, איכשהו ידעתי שהנושא הזה יעלה היום.

הוא תמיד היה עוזר לי, בכל נושא, ונותן לי עצות איך להתמודד עם דברים. העיניים הכחולות שלו, שגם אני ירשתי, תמיד נצנצו. כשהייתי קטן יותר נהגתי לעשות לו צמות, עם השלוש שיערות הבודדות שהיו על ראשו.

בידיים רועדות פתחתי את מכסה הארגז. חריקה. בפנים נחו מני חפצים כמו תווים ישנים ומחברות, ואף כינור ישן שחסר לו מיתר, כולם מכוסים באבק, ונראה ששנים לא פתחו את הארגז, אלא בשביל יום הולדתי.

"אתה יכול לעלות לחדר שלך ולראות מה יש בפנים "  אמרה אמא וחייכה אליי חיוך קטן.

"ו...תאו, יותר מאוחר נאכל את העוגה. זה לא טוב על הבוקר " היא קראה אחרי בעודי עולה במדרגות. אז לא, הם בכל זאת לא שכחו עוגה. האושר שהיה בהתחלה, שהפך לעצב, הפך עכשיו לאושר עצוב מהול בציפייה. נכנסתי לחדר והנחתי את הארגז על הרצפה.פתחתי את המכסה, והוצאתי דף, אולי כרטיס ברכה, לא ניתן היה לזהות בשל האבק. אבל אחרי שניקיתי אותו קצת בידי, היה על הכרטיס כתב היד של סבי.

התחלתי לקרוא:

תאודור (תאופילוס) היקר שלי,

" המוות הוא המטרה האמיתית של חיינו."

כך אמר מוצרט, אותו אתה מעריץ ומעריך. ובכן, אני באמת קרוב אליו, אל המוות.

זה יכול להיות היום, מחר , או אפילו ביום הולדתך, אך דע לך, "מראהו של המוות לא זו בלבד שאינו גורם לי חרדה, אלא מרגיע ומנחם אותי." גם את זה אמר ידידיינו מוצארט.

תאו, הכשרון שלך הוא גדול. הרשה לי להזכיר לך, שאפילו מובין זטה לא ידע לנגן יצירות מסובכות למדי בגיל 3 בלבד, כפי שאתה יכולת. הכינור הוא חברך הטוב ביותר, והפסנתר מלווה אותך כמעט כל חייך.

הארגז הזה לא נפתח כבר ארבעים שנה, ודע לך, שהכינור שבפנים, שווה הרבה מאוד כסף אם מתקנים אותו קצת. זה היה הכינור הראשון של אמא שלי, שירשה אותו מסבא שלה, שקיבל אותו מאבא שלו. הוא מאוד זקן, ומי יודע, אולי אף היה שייך לאחד המלחינים הגדולים?

נטלתי את הכינור ובחנתי אותו מכל צדדיו. כינור ישן, וטוב. המשכתי לקרוא:

תאו, בארגז מצויים עוד כמה פריטים ישנים, בינהם יומן אחד, שבחיים לא פתחתי, ואיני יודע למי היה שייך.

אני אוהב אותך, מאוד, ומקווה להיות פה ביום הולדתך. אז המון מזל טוב, ותמשיך לנגן כפי שאתה מנגן.

סבא.