עד מתי אריק?

 

הייתי שם ביום שלישי האחרון (28/3/2006), בחרנו ראש ממשלה, וראש הממשלה שלי עדין שוכב שם במיטה הרעועה בביה"ח.

עוד מעט כבר שלושה חודשים ואין חדש, התקשורת כבר נטשה את המקום שהיה כיכר המצלמות- בית החולים הדסה בירושלים.

 

אריק בחרו במפלגה שהקמת אך זה לא אותו הדבר, הרי שיש לנו רק ממלא ראש הממשלה ואני בכלל רוצה ראש ממשלה בלי התוספת המקדימה "ממלא".

 

אריק עד מתי תמשיך לישון אני שואלת את עצמי בכל פעם שמתעוררת ובכל לילה שהולכת לישון מתחננת, דורשת לקום למבזק חדשות מיוחד "ראש הממשלה אריאל שרון פקח את עיניו".

הנמתין עוד הרבה? מתי זה יקרה?

 

קשה ללכת למילואים, למרות שלא היית עושה מילואים עם היחידה אך רוח הקרב שלך, הרוח הצהל"ית שלך חדרה לכל לב ולב בכל דבר ודבר שעשית ובכל תמונה ותמונה התלויה ישנה הקדשה "לאריק שלנו בהוקרה" ובכל פעם עם דרגה שונה.

 

קשה ללכת לשם.

התדע שאת המילואים האחרונים ביטלתי (בפעם הראשונה בחיי) בטענה  שלא שאיני מצליחה להיות במקום בו הייתי אוהבת לבוא ולשמוע סיפורים אודותייך, לשמוע מורשת קרב אודותייך והיום הכל דומם כאילו הכל הפסיק מלכת, הלב הפסיק לפעום- והמג"ד הבין וביטל, הוא אמר לי שאם הוא היה יכול גם הוא היה עושה אותו הדבר והיה הולך לשבת לצידך- אלו המילואים שהיה בוחר לבצע אילו ניתנה לו היכולת לבחור.

 

אך צה,ל קרא לנו לדגל ואני לא הצלחתי להיות שם בלעדייך אריק, לא הפעם.

 

ממתינה למבזק המיוחד והמיוחל.