.אגדת המערה \ כתבה: אהובה קליין.
אגדה זו ,התרחשה ברבות השנים.
אינה מופיעה בכתובים ואף לא בקרב המפרשים,
אלא, נודעה מפי אנשים בתקופת דוד מלכנו
עת היו מלחמות בארצנו.
מתח רב שרר בקרבנו,
למרות,שהדבר לא היה כלל לרוחנו.
באותם ימים, אמצעי התקשורת ,היו דלים
אך, הידיעות,הועברו איש לרעהו על-ידי שליחים.
מעשה באיש ושמו אמנון שחי באותה תקופה.
באזור הדרום,בו לא מכוניות ואף לא שדה תעופה.
ביתו הדל,היה על גבעה קטנה
ובחצרו,תרנגולות,אפרוחים וכבשה שמנמנה.
את לחמו הרוויח מעבודה קשה,
שעסק בה,יום,יום,שעה,שעה.
שהרי כך נגזר על האדם:"בזיעת אפך תאכל לחם".
מאז חטא, עליו לעמול,בקור ובגשם.
אמנון היה מגיע,מידי יום ביומו,אל עבודתו המפרכת,
במחצבה גדולה,שכבר מרחוק ,הייתה נשקפת.
עובד היה שם,עם חבריו לצוות ,בין הסלעים והחולות.
רגיל מאד לרעש המכונות ולהדי הקולות.
בסוף היום חוזר אל ביתו,עייף ויגע.
מבלה בחיק משפחתו,הולך לישון כשהוא שבע.
הכול היה נראה לו,פשוט ומובן מאליו,
עד כי שכח לעבוד את הבורא מרוב עיסוקיו.
וכך התעורר תמיד ליום חדש,
יוצא רכוב על גמלו,ומאחוריו סל מלא קש,
להשביע את רעבון בהמתו,שפעמים כוחו תש.
כל זה,במטרה להגיע למחצבה,כי לשם הוא חש.
ויהי היום והוא בדרכו חזרה בשעת בין הדמדומים,
כבר מרחוק נשמע מכוון ביתו,בכי תמרורים,
הוא הניע את השוט אל עבר גמלו
ואמר לו כמה מילות זירוז,כדי להחישו,
בהגיעו אל מעונו,
ילדיו רצו לקראתו,
עיניהם ,הבורקות.בוכות
ועל פניהם זולגות דמעות.
"אבא,אמא"-צעקו בקול בוכים,
"היה פה שועל וטרף את האפרוחים".
אביהם ענה להם:"הירגעו ילדי היקרים-
הרי משמים הם כל המקרים"!
ביום השלישי כאשר האב סיים את עבודתו,
הוי! לא! הגמל מעד ונקע את רגלו,
מיד ירד אדונו וניסה במאמציו להקימו.
הוא אמנם,הצליח בכך,אך מידי פעם הגמל איבד את שווי משקלו.
וכך בעודם,שניהם,בקושי מתקדמים,
אמנון אינו מבין,מה פשר כל הקשיים.
אינו קולט,מדוע צרה רודפת צרה,
בעודו מהרהר בכך,מעד,נפצע וחש ברע.
הגמל הביט באדונו במבט רחמני,
ואילו הוא הרגיש במשהו טורדני.
בתוך כל הייאוש,פתאום,רוח נעימה נשבה
ורעש קל הפר את כל הדממה
הנה, באופן בלתי צפוי, הופיעו זוג נערים רכובים על חמורים.
לבושים בבגדים צבעוניים,עטופים בצעיפים שחורים.
על גבי חמוריהם,חבילות קשורות בחבלים.
בעוד הראשון לוגם מים מכד חרס,חברו מהדק את הסנדלים,
מיד פותח בדברים:"רואה,אני את שניכם סובלים,
שמא,זקוקים אתם,לדבר מה,או, לפתרונות קלים"?
ענה להם אמנון,בנימת הפתעה:"מודה אני לכם על הצעתכם הנדיבה
וכמובן על רצונכם להיטיב עימי ובהמתי באווירה חביבה,
אך,אילו תרופות יש,כבר,באמתחתכם"?
באמצע המדבר,כשאתם מתנהלים,כך סתם,לתומכם"?
ענו לו:"אנו מנערי דוד המלך,חוזרים ממשימה שפקד עלינו
ופוסעים באושר ובנחת אל משפחתנו",
בעודם משוחחים, אחד מהם,מזג מים מכדו לתוך קערה
והתיזם על פני אמנון וגמלו והיה זיק של אורה.
רעהו,חייך והצביע ,אל עבר ההר ובו מערה.
אדוננו לא הבין מה פשר כל המאורע.
פתאום כל הסבל חלף.
כאילו,מטה קסמים,כלפיו נשלף.
גם הגמל הרים את רגליו מרוב שמחה
ופתח את פיו בהרגשה נינוחה.
הצביעו שני הנערים לכוון אחד
והזמינהו להציץ לתוך המקום המיוחד.
אמנון ראה,לתדהמתו,מים בוקעים מתוך האדמה,
אז הבין שהמים שהותזו,עליו,היו בעלי סגולה מיוחדת במינה.
הקשיב לדבריהם:"פה הסתתר,דוד המלך מפני שאול לפני זמן מה,
כשבחוץ,היה רעש,מלחמה והרבה מהומה.
יחד עם לוחמיו,התפלל אל בורא עולם
והתרחש לו נס והוא ניצל לעיני כולם,
באותו רגע,אמנון הסמיק מרוב בושה.
נזכר כי זמן רב לא התפלל והחל בוכה מתוך תחושה קשה.
לאחר כמה דקות של בכי,הודה לצדיקים,
הלך לדרכו כשהוא נרגש ונפעם –מחסדי אלוקים.
מלמל:"מעתה אלוקי,לא אשכחך בכל ימות השנה והצום,
אודה לך תמיד על ניסך שבכל יום"!
