בעיניים עצומות

אני שוחה בתוך נהרות נוצצים

לא תמיד הייתי בן אדם יפה

מזיזה את הגוף רק קצת, רק

כמה שדרוש בשביל לצוף

כל עוד אני בעולם המוזר הזה,

המפלים ניגרים ומתרסקים אל סלעים

והקצף הלבן הולם אותי,

הולם אותי כל כך

לא תמיד הייתי בן אדם נהלם, לא תמיד

ראיתי את עינייך נמלאות עולם

אני לא זוכרת עבר

ופרפרים שקופים מתלטפים בי

כמו קטיפה שחורה על גב כואב

כמו טיפת דם הניגרת משפה שסועה.

לא תמיד הייתי בן אדם שלם.

מרפה את השרירים והנימים

הדם מפסיק לרגע לזרום בעורקיי החולים

ואני שוקעת או צוללת ונבקעת

מעליי השמיים ניצתים ובוערים

כל כך יפה

כל כך עצוב

בעיניים פקוחות אני לא יכולה לראות.