דאגת אב/דודי

בס"ד                                                                                                 9.12.2008

      דאגת אב/דויד סמוכה

בסוף מהדורת החדשות,מסר הקרין ידיעה ,

שלי גרמה דאגה לא קטנה.

"רוכב אופנוע נפצע,לאחר שהחליק על הכביש"

ולבית החולים הוא פונה,

זה מסלולו של שלומי,בני היקר.

לחץ הדם עלה,הדופק האיץ פעמיו,

הדם מגופי אזל.

מה עושים?

כמובן, מיד מחייגים לנייד,

הצלצול מסתיים אין מענה מעבר לקו,

החשש מנכר ,גוברת הדאגה.

ממתין , אולי הוא עסוק,

תכף יחזיר לי צלצול .

לאחר דקות ארוכות של צפייה והמתנה,

אני שוב מצלצל, ה"סיפור" שוב חוזר אין מענה.

החשש גובר חוכך  מה לעשות?

לאחר התלבטות ארוכה,

מתקשר לסיגל בת זוגו, חברתו הצמודה,

אני מצלצל סוף סוף מענה.

לא יודע כיצד להתחיל בשיחה.

איך נפלתי עלייה פתאום.

"תשמעי סיגל" אני מתחיל לגמגם,

"שמעתי שבצומת גלילות

אופנוען נפצע קשה ופונה לבית החולים.

את יודעת מה עם שלומי?

התקשרתי אליו אך הוא לא עונה לי".

היא מתעשתת ועונה לי מיד,

"אל תדאג אין מצב ששלומי נפצע.

היום הוא בחופש בטח ישן, לכן לא ענה

אני אתקשר  להעיר אותו, כדי שירגיע אותך".

נשנקתי פתאום, מעיני זלגו דמעות,

נרגעתי אט אט, התנצלתי  שטרדתי אותה בלי שום סיבה .

אך המשכתי לבכות עוד שעה ארוכה ,

אלה היו דמעות של אושר,של הקלה,

שפר מזלי שלומי שלי יישן שנת ישרים,

לא יודע שעוררתי מהומת אלוקים.

אך מיד מחשבתי נדדה,

אל עוד הורים מודאגים שבנם רוכב על אופנוע,

ששמעו את אותה ידיעה מדאיגה .

לאחר שעה ארוכה בני מתקשר ושואל ,"אבא מה קרה"?

כששמעתי את קולו שוב דמעות זלגו מעיני,

שוב נשנקתי ובכיתי משמחה,

אלו היו דמעות של גיל שהקלו עלי.

שלומי הבין המשיך הרגיע אותי ,

הוא יודע שיש לו אב "משוגע".