שירים

עידן התמימות

 
 
 
תתבגרי כבר אמרה אמי
את נושקת לארבעים
הלב נצבט בי
איך חולפים החיים
 
עדיין זכורה בי
הרגשת הילדות
האור האין סופי
עידן התמימות
 
חזרי בך אמרתי
כמנסה להתגונן
הגיל אינו חשוב
תלוי איך נתבונן
 
זה לא תלוי אמרה
חוזרת ומקשה
החיים נוסעים קדימה
אין דרך חזרה
 
אני עוד ילדה, אמא
תביני בבקשה
הבגרות אינה מתאימה
ובדלתי אינה רצויה
 
דמעה עלתה בזוית עינה
ליבי שוב נצבט
למראה דמותה
מראה דמותה העייפה
 
את צודקת מילמלה
וביקשה מחילה
כי ביום שמתבגרים
אובדת השמחת חיים
 
כך בין בכי לצחוק
בין תוגה לשמחה
תובנה אחת נרכשה
לא להתבגר, להשאר ילדה
לנצח ילדה.
 

תגובות