שלוליות

אפילו האנשים הכי קרים נמסים לרגע. כמונו, גם הם נוזלים.

מטפטפים כמו קרטיב ביום קיץ חם.

מטפטפים את הדם שבעורקיהם, את זיעת אפם

את הדמעות מעיניהם והאשמה בבטנם.

אבל הם נמסים ממש לרגעים קצרים, בקושי ניתן להבחין בכך

והם שוב קופאים.

כול מה שנשאר ממבוכתם היא שלולית קטנה של אמת מרה

שמתייבשת גם היא במהרה.

אנחנו התחלנו לטפטף כשהיינו ילדים

לבכות ולהזיל מילים שאף אחד לא הבין.

לדבר אל עצמנו בקול רם ולקוות שמשהו מקשיב.

קטנות....