מצ"ב פרק שלישי של הסיפור לחיים .
לאור התגובות שקיבלתי לאחר פרסום הפרק השני , הבנתי כי האתר אינו המקום לפרסום של סיפור ארוך , דבר שמקשה על הקוראים לעכל את תוכנו .
למרות זאת , אני לוקח את "הסיכון " בפרסום של עוד פרק מהסיפור .
כל מי מהקוראים , שנפשו חפצה להמשיך ולקרוא , יבקש ו אני אשלח לו במייל האישי שלו , לאט לאט את שאר הפרקים .
פרק 3 - רחוב הפרחים מספר 17 נתניה .
עשרים קילומטרים דרומית לקיסריה שכן הקוטג' בשכונת היוקרה שבדרום העיר נתניה . רק עשרים קילומטרים הפרידו בין שתי הבתים , בין הווילה שבקיסרה פיתוח לבין הקוטג' שברחוב הפרחים מספר 17 .
בשעה שהתרחשו האירועים בקיסריה , עסקו , שני בני משפחת כרמלי , בת שבע ודני כרמלי , בעיסוקים אחרים לגמרי . שניהם היו שקועים באריזת המזוודות לקראת הנסיעה שלהם .
כל אחד מבני הזוג כרמלי , ארז את מזוודתו הוא בחדר השינה שלו . מזה כעשר שנים שבני הזוג כרמלי לא חלקו יחד את אותו חדר השינה . בביתם הגדול , היו מספיק חדרי שינה לכל אחד מבני המשפחה . זוג הורים ושני ילדים ולכל אחד היה חדר שינה משלו . בבית היו גם עוד מספר חדרים נוספים , ששמשו למטרות אחרות .
בדרך כלל , היה הבעל , דני , אחראי לתכנון החופשות המשפחתיות , בין אם הייתה זו חופשה בבית מלון בארץ או כרוכה בנסיעה לחו"ל . הכול נעשה דרך וועד העובדים של מקום עבודתו .
את החופשה הזו , החליטה בת שבע , שהיא זו שתעשה את כל העבודה כהפתעה ליום הולדתו החמישים , של בעלה דני . מבחינתה , זה שדני חגג כבר לפני שנתיים את יום הולדתו החמישים – יום הולדת היובל שלו , לא מנע ממנה להתכונן למסע קניות קצר בחו"ל . גם לא העובדה שדני לא אהב הפתעות , לא הפריעה לה לקחת סיכון בהזמנת החופשה . היא הייתה משוכנעת , שאפילו הוא , דני , לא יסרב להפתעה שהיא מכינה בשבילו .
כחודש לפני החופשה המתוכננת , התקשרה בת שבע לדפנה , חברתה הטובה ביותר . היא שיתפה אותה בתוכניותיה . הרעיון מצא חן גם בעיני דפנה . השתיים התקשרו לחברתן שהייתה סוכנות נסיעות , והזמינו חופשה בת ארבעה ימים על סיפונה של ספינת האהבה , 'מג'יק 3 '.
רגע לפני שבת שבע "גיהצה" את כרטיס האשראי שלה , היא ביררה פרטי פרטים על הספינה . בייחוד היה חשוב לה לדעת אם על הספינה ישנו 'קזינו'. מסלול ההפלגה , ממש לא עניין אותה . היא ידעה שגם די לא יתעניין במסלול ההפלגה וגם לא יהיה מוטרד יתר על המידה אם הוא לא יידע באלה המקומות תבקר הספינה . מבחינת בת שבע , היא ידעה שברגע שיש 'קזינו' על הספינה , הוא יהיה מרוצה . מרוצה , אפילו עד כדי כך , שהוא יהיה מוכן גם לחלוק איתה את אותה חדר שלא לומר את אותה מיטה . מי יודע אולי ... אולי .... יהיה לה גם סקס איתו . במקרה שהוא לא יסכים ....אזי היא תכננה גם תוכנית חלופית . מבחינתה , התוכנית הייתה מושלמת , שרק שדפנה ו/או דני לא יידעו ו/או יגלו את התוכנית שלה .
בניגוד לדעתה של בת שבע אישתו , דני בכלל לא היה מכור להימורים ואפילו לא היה יכול להיכלל ברשימות של אלה שכונו בשם : "מהמר כבד". המשחק 'בקזינו' היה בשבילו כמו תחביב של ילד קטן במשחק במחשב. הביקור 'בקזינו' היה בשבילו כמו לאחרים יציאה לבילוי בתיאטרון או ישיבה בבית קפה. הוא כינה את 'הקזינו' בשם מעורר כבוד יותר - 'מועדון חברים' . למשחק 'בקזינו' הוא התייחס כמו 'הליכה לעבודה'. וכך הוא היה נשמע אומר לבת שבע באחד מאותם ערבים שהיה הולך לשחק 'בקזינו' בלונדון . "אני הולך לעבודה במועדון החברים ." נכון , דני אכן התייחס למשחק 'בקזינו' באותה מידה של רצינות שבה הוא התייחס למקום עבודתו ועבודתו שם . האמת הייתה שהוא ראה בהליכה 'לקזינו' תחליף לאותם בילויים אחרים שאותם לא אהב בלשון המעטה , כגון : רחבת הריקודים .
דני מעולם לא היה אחד מאילו שנסעו , כמו רבים מחבריו , לטורקיה , בשנים שמאות ואלפי ישראלים היו יוצאים בסופי שבוע ברכבת אווירית לבתי המלון המפוארים שבאנטליה – טורקיה , רק על מנת להמר 'בבתי הקזינו' שנפתחו שם כמו פטריות שצמחו אחרי הגשם . הוא גם לא התפתה לנסוע לאנטליה , גם כשהיצעו לו טיסה ובית מלון בחינם , רק בתנאי שיהמר שלושה לילות 'בקזינו' של בית המלון .
דני מעולם לא הבין את החלטת ממשלת טורקיה , שיום בהיר אחד , החליטה בצעד חסר תקדים , לסגור את כל 'בתי הקזינו' שבארצם , ולהפסיד מקור הכנסה בלתי נדלה של כספי המהמרים הישראליים .
גם בתקופה שלפני "האינטיפדה הראשונה " של הפלשתינאים , שהחלה ב- 1997 , הוא מעולם לא נסע 'לקזינו ביריחו' וגם לא ביקר 'בקזינו' שפתחו המצרים במלון טאבה שאילת , לאחר שהמצרים הבינו את הפוטנציאל האדיר של כספי המהמר הישראלי .
מה שנכון , הוא היה מרבה לנסוע מספר פעמים בשנה , ללונדון , בירת הממלכה המאוחדת . לפחות פעם בשנה גם בת שבע הייתה מצטרפת לנסיעה . בשאר הפעמים , הוא היה נוסע בגפו או מצרף אליו חבר וכל זה רק לאחר שהצליח להשיג "דיל" זול לנסיעה .
לדני היו שלוש מטרות בנסיעות התכופות שלו ללונדון :
1. ללכת לצפות במשחקי כדורגל .
2. ללכת לראות הצגות טובות .
3. ללכת לעבודה במועדון החברים .
כשבת שבע הייתה מצטרפת לנסיעה , הייתה לה מטרה נוספת – מטרה רביעית :
4 לבקר במקסימום חנויות – במינימום זמן .
לעשות מקסימום קניות במינימום הוצאה.
את בת שבע לא עניינו , מוזיאונים , אתרי תיירות מפורסמים ואתרי בילוי כגון תיאטרון . לא שהיא הייתה נמנעת מלצאת עם דני לאותם מקומות , אבל מבחינתה זה היה בזבוז זמן , שלא הוקדש למסעי רכש וקניות .
כל ערב , הם היו יוצאים לראות הצגת תיאטרון משובחת . לפעמים היא הייתה נרדמת באמצע ההצגה לאור העייפות שאחזה בגופה , לאחר תשע שעות של הסתובבות בין החנויות המפוארות של רחובות אוקספורד וריג'נט סטרייט .
אחרי ההצגה הוא היה מחזיר את בת שבע למלון ומשם הוא היה ממשיך למקום עבודתו .
בדומה לדני , גם סדר יומה של בת שבע בלונדון , היה סדר יום קבוע . לאחר שאכלו ארוחת בוקר אנגלית מלאה , בבית המלון המפואר שבו שהו , במחיר 'מצחיק' , היא הייתה יוצאת למסעות קניות בחניות הססגוניות והמפוארות של עיר הבירה האנגלית . היא הייתה עוברת מחנות אחת לשנייה , בודקת ומשווה מחירים . מחביאה פרטי לבוש שמצאו חן בעיניה , רק כדי לחזור לאותה החנות , בסופו של היום ולקנות את מה שהחביאה .
למרות שקבעו שהיא חוזרת לבית במלון עד לשעה שש בערב – אחרי תשע שעות של צעידה ברחובות העיר, לא אחת היא הייתה מאחרת להגיע . מה שהכניס את דני סתם ללחץ כי היה עליהם עוד לנסוע לתיאטרון .
למלון , היא הייתה חוזרת , עם כמות שקיות עצומה , שהוא אף פעם לא הבין איך היא סחבה אותם איתה במשך כל היום , מחנות לחנות . למרות שהייתה די תשושה מעמל היום הקשה שעבר עליה ברחובות לונדון , היא הסכימה לצאת ולבלות עם דני וללכת לראות הצגת תיאטרון .
אחרי ההצגה , דרכיהם נפרדו . הוא היה מחזירה למלון , כדי שתלך לישון , והוא היה נוסע למקום עבודתו כדי להתחיל את היום ולנסות ולהחזיר לעצמו את הכספים שבת שבע הצליחה להוציא באותו יום .
לפני כל נסיעה היא הייתה מקבלת הקצבה נכבדה של כסף , כדי לעשות בו כרצונה .
דבר אחד היה בטוח בכל נסיעה . היא הייתה מצליחה להוציא ולהשתמש , בכל נסיעה ונסיעה , בכל ההקצבה הכספית שלה על מסעות של רכש וקניות . דני , לא תמיד הוא היה מצליח להרוויח את הכספים שהיא הצליחה להוציא .
רק כדי שתבינו את גודל התקציב שעמד לרשותה , לא פעם , היה צריך דני , להשתמש בקסמו האישי, כדי לשכנע דיילת קרקע בנמל התעופה 'היתרו' שמשקל המזוודה שהוא חוזר איתה ארצה , ושוקלת לפחות כ- 35 ק"ג , חמש עשרה קילו !!! יותר מהמשקל המותר לכל נוסע לקחת , יכולה בקלות להיכנס לתוך תיק היד שלו !!! רק בגלל שדיילת הקרקע התפוצצה מצחוק מהבדיחה שלו , היא הייתה מוותרת לו על תשלום הקנס בגין 'משקל יתר' של תכולת כל המזוודות שלה , ונותנת לו לעבור בשלום .
בניגוד לבת שבע , דני , היה הולך לעבודה בכל ביקוריו בלונדון . תמיד השתדל לחזור ארצה עם כסף בחזרה . פעמיים , הייתה דרכו צלחה .הוא היה חוזר עם הרבה יותר כסף ממה שיצא מהארץ , כולל ההקצבה שקיבלה בת שבע לפני הנסיעה , והצליחה ברוב תושייתה לרכוש מוצרי צריכה שלטענתה עולים כפול בישראל .
היו גם פעמיים שהיה חוזר , עם חלק קטן של כסף . והיו פעמיים , שהיה חוזר גם הוא כמו בת שבע רק עם שטר אחד בלבד .... של חמש לירות אנגליות .
בת שבע ודפנה חברתה סגרו על העסקה . הן היו בטוחות שהפעם הן יעשו הפתעה לבעליהם . חופשה , שאומנם לא תכלול כדורגל ותיאטרון , אבל תכלול שפע של בידור , חמש ארוחות ביום .... ומקום עבודה לדני בערבים .
" נוכל לנסוע ביחד לנמל " . אמרה בת שבע לדפנה , חברתה בשעה שנפרדו כל אחת לדרכה .
כשדפנה נעלמה במעלה הרחוב , חזרה בת שבע למשרד הנסיעות , אל זיווה – סוכנת הנסיעות , לסידור אחרון של עוד דבר אחד חשוב .
פרק 4 . קיסריה - של מי החבילה הקטנה הזו ?
הבלונדית ליטפה בעדינות את גופו של התינוק שהמשיך לישון למרות המהומה שהקימה אימו רק לפני מספר דקות .
כל הזכויות שייכות לדני גילבוע . © 15.6.2008
על סיפור זה חל חוק זכיות היוצרים .
אין להעתיק , לצלם , לשכפל, לסרוק, לאכסן במאגרי מידע או להפיץ סיפור זה או חלקים ממנו בשום צורה ואופן .
בשום אמצעי אלקטרוני , אופטי או מכני כל שהוא הקיים כיום או יהיה בעתיד .
כמו כן , אין לעשות בסיפור זה כל שימוש מסחרי , לרבות צילום והקלטה ללא אישור בכתב מהכותב - דני גילבוע . 15.6.2008 ©
