לגעת בשמיים

כמעט נגעתי בשמיים ואז נפלתי.
התגלגלתי מראש ההר, נחבלתי,
גופי שתת דם.

עבר זמן מה, כוחותיי שבו אלי,
פצעי החלו מגלידים.
חזרתי לטפס, נועץ ציפורני באדמה,
אוזר כוחות גוף ונפש,
אוחז ומתקדם.

רמשים עוקצים אותי, עקרבים נושכים בבשרי,
נחשים פתע מגיחים.
אבל אני עיקש, ממשיך ולא מרפה,　
מושך עצמי אט אט אל מרומי ההר.

לעיתים חש שכוחותיי אוזלים,
פעמים נעצר. עייף, פגוע, מאוכזב.
אך מתעשת וממשיך, משנן לעצמי

כי הצדק קיים וההגינות תנצח.

מאמין כי בראש ההר ממתינה התהילה.
כשאגיע תושיט לי גלימה של זהב,

תאמץ אותי אל חיקה,
תאמר: צדקת כל כך והנה הצלחת.

המוני אדם אז יושיטו יד אמיצה.

יחד יצעדו עמי אל האור.