תּוֹעָה

שָׁם גַּם  נִמְצֵאת הָאֱמֶת כֻּלָּהּ. וּבִשְׁתִיקָה זוֹ,

נוֹתַר רַק אָבָק הַזִּכְרוֹנוֹת וּשְׁנֵינוּ מְאֻבָּקִים בּוֹ

וַאֲנִי כֹּל כָּךְ רָצִיתִי לַחֲזֹר בְּסַעַר אֶל חֹרֶף נִמְהָר,

לִפְסֹעַ  קְלִילוֹת אֶל קַיִץ מְנֻמָּר

לִנְשֹׁם שׁוּב רֵיחוֹת שֶׁנִּשְּׂאוּ

עַל רוּחוֹת אֶשְׁתָּקַד.

וְהָיִיתִי הָגָר,  תָּרָה תּוֹעָה מִדְבָּרִיּוֹת

וּמְאוּם מִמְּךָ לֹא  מָצָאתִי,  הַכֹּל כֻּסָּה בְּדַפֵּי שָׁנִים

וּבַמִּדְבָּר שָׁכַחְתִּי פָּנֶיךָ, שָׁכַחְתִּי אוֹתִי

וְרַק שְׁאֵרִית שֶׁל מְתִיקוּת מְרִירָה מְעַקְצֶצֶת

עוֹד מְדַגְדֶּגֶת,  רֵיחָנִית כְּמוֹ נִצַּת תַּפּוּחַ.