הדרך לאושר

" סליחה, אדוני? בבקשה, לא אכלתי היום כלום... בבקשה..."

עוד אחד עבר אפילו בלי להביט עליה.היא נאנחה. שוב תחזור הביתה למכות. שוב לא תאכל ותצטרך לישון ברחוב.שוב.

" אהה... אדוני? אתה יכול במקרה להגיד לי מה השעה? " שאלה אותה ילדה צנומה וקטנה, בעלת שיער שחור, ארוך וחלק ועיניים שחורות כלילה אפל. לא היה לה שם, כי " את " ו" ילדה " לא ממש נחשבים.

" שבע וחצי " אמר האיש והמשיך בדרכו. שבע וחצי. שבע וחצי והיא השיגה רק לירת שטרלינג אחת. נותרה לה עוד רבע שעה להגיע הביתה, משמע עליה להתחיל לחזור עכשיו. היא צעדה בכבדות, עייפה ורעבה.

" איחרת בדקה " אמר האב כאשר חזרה, בלי לטרוח להרים את ראשו אליה.

" סליחה " היא מלמלה בשקט, ראשה מורכן.

" הכסף " הוא אמר והושיט את ידו קדימה.

" הכסף... " היא חזרה אחריו בהיסוס, ידיה רועדות ומזיעות מרוב פחד. היא הושיטה לו את השקיק הקטן והתפללה לכך שאחיה הביאו יותר והוא במצב רוח טוב. הוא התבונן בה, בפנים מלאות בוז, מנסה להחליט מה לעשות איתה.

" תתקרבי " הוא ציווה והבעתו חמורת סבר. היא התקרבה באיטיות, מטה את ראשה אחורה,מושיטה ידה קדימה, מחכה לקבל את גזר דינה, וזה לא איחר להגיע, בידו של האב שוט.

" זה על האיחור "

הצלפה.

" זה על הסחורה הדלה "

עוד הצלפה.

" וזה... זה כי אני עצבני היום "

הצלפה.

ידה אדומה, כמעט מדממת. גוש גדול עמד בגרונה, מבקש לפרוץ החוצה, אך היא לא בכתה, לא. היא הרי לא תינוקת.

היא פנתה אל תוך הבית,  מקווה שאולי אביה ישכח הפעם את העונשים האחרים, אך לא ממש האמינה בכך.

" היי! ילדה! את חושבת שתיכנסי היום הביתה? ממש לא. את תשני בחוץ, איפה שקיבצת היום נדבות. אולי ככה תרוויחי קצת כסף "

היא לעולם לא ישנה כה רחוק מהבית. היא צעדה בשקט, מנסה לשכוח מבטנה המקרקרת, מעסיקה את עצמה. מחפשת לעצמה שוב שם. כשאמה עוד היתה בחיים, היה לה, היה לה שם, אבל אביה שנא אותו. ואחרי המחלה שלה, של אמה, הוא אסר עליה להשתמש בו, ואף לחשוב עליו, ואכן היא היתה עוד פעוטה, גדלה, ושכחה. אבל את אימה לא שכחה, ולעולם לא תשכח. אישה כל כך טובה, יפה, בעלת כמעין זוהר כזה, אשר גרם לה להיות שמחה ולהרגיש בטוחה. והוא, הוא היה שונה פעם, מאוד שונה. אבא שלה.

' מתי אהיה מאושרת? כמו כולם? ' שוב אותה מחשבה, אשר התעקשה והתחננה לתשובה, שלא הגיעה. בינתיים, כמובן.

השעה היתה שמונה ושלוש דקות. היא התיישבה על הספסל הקרוב, והמשיכה לחשוב. אולי הגיע הזמן שתברח, תברח ותחפש את האושר?  אולי. באמת אולי.