הַזְּמַן הַהוּא, הַזְּמַן הַזֶּה...

הַזְּמַן חוֹסֵם דַּרְכִּי בַּל אֶעֱבֹר-

מַבִּיטָה בּוֹ, מִתְקַשָּׁה כְּבָר לִזְכֹּר...

אֲנִי עֲיֵפָה. כֹּל כָּךְ עֲיֵפָה

עֵץ הַדַּעַת שֶׁצָּמַח בִּי אַךְ לָאַחֲרוֹנָה

מְרַשְׁרֵשׁ  עָלָיו כְּאוֹמֵר

אֲנִי הַנֶּצַח, אַתְּ צֵל עוֹבֵר.

אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁאִם אֲדַבֵּר לְעַצְמִי

הֵד קוֹלִי יָשׁוּב מֻכֶּה שָׁפוּף

רוּחִי הַיּוֹדַעַת גְּבָהִים וַאֲמִתּוֹת

רוֹשֶׁפֶת בִּכְאֵב, שְׂפָתֶיהָ כִּשְׂפָתַי סְדוּקוֹת.