הגל

הגל – אלי פרץ

מעבר לגלים הנשברים

מבעבעים מי הים ותופחים,

כבטן אישה שברחמה ,עובר

שאל אויר העולם מתאווה לצאת.

ועת שהמים גואים ביתר שאת

מתרומם הגל שאך זה עתה נולד

מביט אל השמש כילד סקרן.

והגל ממלא חזהו במים מבעבעים,

גואה ודואה אל על.

מלא גאווה בעוצמתו

כנער במלוא אונו.

ועת שהגל מגיע לשיאים

בעיניו מביט מין הגבהים

אין גבר כמותו אפילו במרומים

ובשיא שיאו נשבר הגל

בשאון זועף ואימתני

מתפזר, סוחף וקוצף

כגבר, שלשנות סדרי עולם מתאווה.

בהתקרב הגל אל החוף,

ברחש חרישי מתקדם.

תשוש.

ובשארית  כוחותיו מלחך בחול,

 אולי, אולי עוד צעד.