אני חיה

אני נסחפת עם הגלים. אני מתערבלת בתוך הטורנדו וההוריקן הפרטיים שלי. אני מסתבכת בתוך קורי עכבישים בפינות מבודדות. אני מתחבקת עם צללים ודמויות שחורות על מרצפות. אני מתנשקת עם ריחות חסרי ניחוח. אני רוקדת עם הרוח והעלים הצונחים מהעצים. אני מתחבאת בצירי המנעולים. אני מסתגרת במגירות בשידת הוריי. אני מתבלבלת לגבי דברים מוכרים. אני נחשפת בחושך ונעלמת באור. אני מוגפת יחד עם כל וילון ותריס. אני רועדת תחת השמש. אני פועמת כשליבי נעצר. אני מתגוננת מפני אויבי וחברי כאחד. אני מסמנת במוחי פריטים בלתי נשכחים. אני תולה את ציפיותיי על חוטים ללא אטבים. אני נרדמת על בטון טרי. אני מתכסה בבגדי אמש. אני חיה את העבר. אני הולכת ימיני כשמאלי, שמאלי כימיני, קדימה ואחורה בו זמנית. אני צורחת באוזניי חרשים. אני מעלה את מחזה חיי בפני העיוורים. אני מרצה ומטיפה לחכמים ממני. אני שותקת בעת דממה. אני ננעלת בחדרים ללא דלתות. אני דומעת ביום הולדתי. אני מקלפת שכבות ראשוניות, חיוניות. אני מקמטת בדים עדינים. אני מתייעצת עם חסרי הניסיון. אני מסתרקת עם סכינים מושחזות. אני מתאפרת בעיניים עצומות. אני מנקה את חדרי עם מטאטא מלוכלך. אני צוחקת למראה בכי. אני בוכה למראה כל דבר אחר. אני חווה עליות אך ורק לאחר הנפילות הקשות ביותר. אני מרפדת את כיסאי בקוצים. אני מתקלחת במים מוצקים. אני שוחה כנגד כיוון הזרימה. אני עומדת על ראש ההר הכי גבוה בבואם של הברקים. אני צופה בטלוויזיה בימי זיכרון. אני מקשיבה למוזיקה עם אטמים באוזניי. אני בונה בתים במגרשים מיועדים להריסה. אני דורכת בבוץ וברפש בנעליי היקרות. אני מציתה את עצמי באש עם הגפרור האחרון בקופסא. אני כותבת בעיפרון חסר חוד עופרת. אני ישנה עם אויביי. אני פורטת על גיטרה ללא מיתרים. אני מנפחת בלונים מחוררים. אני מבקרת את השפויים. אני מסתכלת לזרים נפולי ראש עמוק בעיניים. אני הולכת יחפה על מדרכות אספלט חשופות באוגוסט. אני קופצת קפיצת ראש אל תוך בריכת הרדודים. אני טובעת עם מצופים. אני משגעת את המאוזנים בנפשם. אני משחקת עם כדור מנוקז אוויר. אני קוראת ספרים שטרם נכתבו. אני מקשקשת על המונה ליזה. אני צובעת את העורבים בלבן ואת היונים בפחם. אני זורקת שטרות למזרקות. אני מתענגת מצליל ציפורניים חורטות על מלט. אני רצה הישר אל תוך גדרות תיל מחושמלות.

אני חיה חיים שלא יועדו לי.