לידה חלקה / משה ר. אזובי
התחלתי מורחת את הבטן בקרם קצת שומני מאז נכנסתי להריון ובטני החלה מתרחבת. הקרם היה מרגיע את מתיחת העור והגירודים שנבעו ממנו. מצאתי עצמי מהרהרת בהשפעות הקרם על עוברי. עדיין איני יודעת האם זה בן האם זו בת כיון שהפעם החלטנו שאנו רוצים לקבל את הילוד כהפתעה. יש לנו בן ובת מקסימים וכבכל היריון ידענו את מין העובר. בהיריון הראשון הייתה זו בת ובהיריון השני היה זה בן. את שניהם ילדתי בבית היולדות של ביה"ח "אסף הרופא". שאלתי את עצמי באם הוא או היא כבר מריחים? האם עובר משהו דרך הבטן ? איזה ריח טוב ונעים ומוצא חן בעיניו ? לא ממש קיבלתי תשובה אך ידעתי שאני כשאני מורחת את עצמי ונהנית מריח פחות או יותר גם התגובה היא בהתאם ותואמת את הרגשתי. קרה לי לא פעם שריח שהיה לי חריף או לא ממש תאם את מצב רוחי גרם לתזוזת יתר ולבליל של בעיטות של העובר. ואילו ריח, שכמו לקח אותי למחוזות של חופשה ומנוחה ומאוד מאוד מצא חן בעיני, הביא לי שלוות נפש לה הייתי זקוקה והביא לרגיעה בפעילות התוך שלייתית.
זה היה בבוקרו של יום שבת בעיצומו של חודש התשיעי, הייתי כבר בשבוע השלושים ושמונה. שבת מנוחה. אמש, לאחר ארוחת הערב ובהייה של כשעתיים במכשיר הטלוויזיה, הרגשתי כבדה ועייפה ומנוחתי קשתה עלי. בלילה לא נחתי וזעתי מצד לצד. שנתי הייתה טרופה. לאחר קימה סהרורית עודד בעלי אמר "בואי ואמריץ קצת את דמך". ככל שהתקדם ההיריון זכיתי מעודד לעיסויים ממריצים בכתפיים, בזרועות, בכפות הידיים, בפנים, בגב וברגליים. הוא ידע את מידת רגישותי ועוצמת העיסוי תאמה אותה. העיסוי שלו תמך בי פיזית ונפשית. בלילות היה לי קל להירדם לאחר עיסוי ממריץ כמו היה משחרר ממני כל מיני מועקות של פחדים וחששות לגבי הלידה. למרות שעשינו את כל הבדיקות חששתי ולא כי איני סומכת על רופאים ומעבדות, אלא משום, שזה הטבע המוביל אותי למושלמות הנדרשת בחיי שיש דברים שאני צריכה לבדוק על מנת שארגיש טוב.
עודד, שידע את הלך רוחי הפשיט את חולצתי וחלץ מעלי את החזייה שכבר לחצה לי במרכז גבי. בתנועות מעט רכות וארוטיות ולחישות אהבה באוזניי, עודד, החל לעסות אותי לאחר שמרח שמן סיכוך בריח הלבנדר על ידיו. הריח התפשט בחדר המיטות כשאני ישובה על הכורסא המוצבת אל מול הטואלט ורגלי מורמות אל ההדום. עודד החל את העיסוי בכתפיים ברכות, תוך ריכוך נקודות שהיו קשות או כואבות בשריריהן. משם עבר אל הצוואר מעסה את העורף, תוך כדי כך התחלתי להרגיש חמימות מתפשטת בגופי וכאילו נפתחו נתיבים חדשים בגופי, שאפשרו לדם לזרום מעלה לראשי ומטה לחזה ולבטן. זו הייתה הרגשת שחרור מתחושת סגר, שהילכה עלי במשך הלילה ותחילת היום.
הרמתי את ידי ועודד עיסה אותן מהזרוע לכיוון כפות הידיים כל אחת בתורה, כמו פותח את העורקים והורידים ומושך את הדם לזרום בהם. הרגשתי שאני נפתחת ומתרחבת יותר ויותר ותחושות של רכות וקלילות התפשטו בגופי. הרגשתי לחץ קל בתחתית הבטן והורדתי את תחתוני. כשעיני עצומות, נשענתי מעט קדימה כדי שעודד יעסה את גבי, בייחוד את שני שרירי האורך שלצד עמוד השדרה. בעיסוי השכמות והאזור שביניהן פלטתי אנחת הקלה. זהו האזור שתמיד שיחרר אצלי את האנחה הזו כאילו ונפתח זרם אדיר של מים משחרר את תחושת הסגר הקודמת. המשכתי להרגיש לחץ בתחתית הבטן. פיסקתי מעט את רגליי כשראשי ביניהן ועיני עצומות, חווה הרגשה של חולמת בהקיץ כשמסביבי ריח הלבנדר באוויר ואני מדמיינת מפלי מים ואשדות.
לפתע, הרגשתי שרגלי רטובות ונוזל חמים ניגר. פקחתי את עיני ולא ידעתי אם חלום הוא או מציאות. מבין הרגליים ניבט אלי פרצופו של תינוק קטן כשעיניו עצומות ופניו נראו שלוות. הורדתי את ידי כדי לתמוך בראשו של הנולד. עודד שעמד מאחורי לא שם לב למחזה ובדיעבד התברר, כי חשב שאני משמיעה קולות אנחה וגרגורים. קראתי לו בשקט "עודד, בוא אלי לכאן עם מגבת נקייה". כנראה, שמשהו בנימת קולי גרם לו להפסיק ולעבור קדימה ולשאול "את בסדר ?". באחת, ראה את השלולית על הרצפה ואת הראש הבולט מבין רגלי והבין, אץ אל האמבטיה קרצף את ידיו קפץ אל הארון הביא מספר מגבות.
עודד קירב את ההדום אל הכורסא גחן מעבר לו ואמר לי "השעני אחורה " תוך שהוא מניח את המגבת מתחת לראש הוולד. "עכשיו נשמי עמוקות ותני לחיצה" אמר תוך שהוא מכניס אצבעותיו לתוכי. נשמתי עמוקות כשאני רואה בדמיוני את הוולד יוצא בדחיפה יחידה הרמתי אלי את רגלי אחזתי בברכיים. לחצתי בתחתית הבטן לחיצה אדירה כשאני מכווצת את כל כולי מכף רגל ועד ראש. נשמתי עמוקות פקחתי את עיני. לנגדי ראיתי את עודד מחייך מאוזן לאוזן ודמעות בזוויות עיניו "זו בת ברוך השם" אמר והוסיף "ודומה היא לך יקירתי". אנקת הפתעה השמעתי. הופתעתי משום שכולם אמרו לי כי זה יהיה בן עד כי הייתי משוכנעת שאכן כך יהיה. שמחתי להפתעה. אמרתי לו "אדום , נקרא לה , מה דעתך ? נדמה לי שעשינו אותה מול הרי אדום ?". "אדום זה שם נפלא" ענה עודד ולקח את אחת המגבות הניחה על בטני כולי חלקה עדיין מהלבנדר, ועליה הניח את אדום העטופה במגבת, כשחבל הטבור עדיין מחובר לשילייה. הנחתי את ידי עליה ברכות מלטפת את פניה. עודד צילם אותנו ומיד נפנה לחייג לסיוע מגן דוד אדום.
זו הייתה לידה שלווה, ללא כדורים זריקות וצרחות , חלום אמיתי שהיה למציאות.
כל הזכויות שמורות © למשה ר. אזובי
