רוֹצָה לָנוּעַ עַל גַּלֶּיהָ שֶׁל קֶרֶן חֹשֶךְ

לְהִתְרוֹצֵץ בְּקִרְבָּהּ עַד מָלְאוּ יָמֶיהָ

לְהִטַּלְטֵל הָלוֹךְ וָשׁוֹב,

לָלֹק אֶת רְסִיסֶיהָ

לֹא לְהֵחָשֵׂף לְרִבּוֹאֵי אוֹר

לְהִתְרַחֵק מִשְעַת הַדִּמְדּוּמִים

אֶל זְמַן לָבָן וּבְתוּלִי.

אֲנִי שֶׁמִּתְמַקֶּמֶת

בֵּין הַנְּקוּדוֹת הָאֵינְסוֹפִיּוֹת שֶׁלְּאָרְכָּהּ,

אֶהְיֶה עִמְךָ

כְּשֶׁהַיּוֹם יַפְצִיעַ.