דמעות

דמעות / משה ר. אזובי

אם גם כוכבים היו בוכים

מתנקזים לטיפות גדולות

ומטר עיניהם היה עלינו יורד

הארץ היתה מקבלתם

ואנו היינו מטהרים ומזדככים

אם גם ההרים היו בוכים

מתנקזים לנחלים גדולים

מתמלאים היו המעינות

אדמתנו היתה מתנקה

ושנת הבצורת נעלמה

תמיד זורחת השמש

על ההרים והכוכבים

אלו בימים כאלו

ואלו בספירות כאלו

ולכולם יש יום חדש

כשההורים בוכים

ודמעותיהם בבגדים נספגות

אין ניקוז לצער ולכאב

השמש בעבורם כבר אינה זורחת

נשמתם אינה נחה רק בוערת

כשבניהם אינם יותר

אין יום חדש

יש רק יום אחד

שברירים

נשברים ודומעים.

כל הזכויות שמורות © למשה  ר. אזובי