הזוג הצעיר עזב והפאב הלך והתרוקן. בשל מזג האוויר הסוער, תנועת הלקוחות הייתה דלילה למדי באותו ערב. ברק קרע להרף עין את העלטה שבחוץ ורעם מתגלגל הרעיד את הכוסות התלויים במהופך מעל הבר. מטחי הגשם גברו ותופפו בעוז על גגון הכניסה .
סטיב פיהק והגניב מבט לעבר הלקוחות היחידים שנותרו, חבורה של שלושה גברים צעירים שישבו סביב אחד השולחנות. הלוואי שגם אלה יתקפלו ואוכל לסגור כבר, הרהר. שמיכת הפוך שעל מיטתו קרצה לו מחדרו שמעל הפאב. הוא שקע באחד הכיסאות הקרובים לדלפק והתנמנם.
צחוק גס הקפיץ אותו והוא הביט בתרעומת לכוון החבורה הרועשת. כבר ראה אותם כאן בעבר וידע מקטעי שיחה שקלט שהם שוטרים. מאז שלינדה עזבה אותו לטובת בעל מדים כחולים, לא רחש חיבה יתרה לכוחות אכיפת החוק. במחשבה שנייה, גם לפני כן לא אהד אותם במיוחד, וזאת בלשון המעטה. חבורת בריונים חלולי מח סינן מתחת לשפמו. המחשבה על לינדה גרמה להעלאה במפלס עצביו, והתרדמה התנדפה. מה היא מצאה במטומטם ההוא, נפוח השרירים?
"לא רוצה לבלות את חיי מאחורי הבר הזה, אני נחנקת כאן", אמרה לו באותו יום. הוא לעג לה: "נראה אותך חיה ממשכורת של שוטר", זרק לעברה בארסיות. אך בשנתיים שחלפו מאז, בטחונו העצמי התערער. המחנק שעליו היא דיברה, העיק גם עליו יותר ויותר, בייחוד אחר הסתלקותה.
קולות השוטרים מהשולחן הפינתי חדרו לתודעתו. את סיפוריהם הוא כבר הכיר: כיבושים וזיונים היו הנושאים החביבים עליהם, לפעמים גם השמצתו של מפקד זה או אחר בשפה ציורית למדי. הפעם נראה שנושא השיחה שונה, הם דיברו על עבודתם. סטיב שמע את הגבוה השחרחר שישב עם הפנים אליו מספר בקול נלהב:
"תשמעו קטע שהיה לי היום. קבלנו קריאה טלפונית נרגשת מאישה בוכייה והיסטרית שבעלה מרביץ לתינוק: "בואו מהר, הוא הורג את התינוק שלי", התחננה. הגענו במהירות לביתה. פתחה לנו אישה דומעת שהחזיקה בידיה כלבלב. שאלנו היכן הילד. "ילד? איזה ילד?" שאלה . מסתבר שהתינוק שקבל מכות מבעלה היה הכלבלב. תשאלנו את הבעל לסיבת ההתאכזרות בבעל חיים. 'היא זרקה את מיצי שלי מהבית, היא ותינוק קשרו קשר נגדה ותינוק גם נשך אותה', סיפר. אז הוא מצא לנכון לחנך קצת את התינוק.
מצאתי עצמי בתפקיד של בורר. קראנו למיצי – זו החתולה של הבעל, והיא הופיעה מהוססת ומסויגת. השכנתי שלום בין מיצי ותינוק. האישה הבטיחה שלהבא תגלה יותר סובלנות כלפי מיצי, שטענתה העיקרית כלפיה הייתה העובדה שהיא נוהגת לנעוץ ציפורניה בריפוד הספה החדשה. במשרד, כשמלאתי את הדוח על הקריאה הזאת, צחקתי כל הזמן. זה לא קורה הרבה בעבודתנו, הלוואי שהיו יותר קריאות כאלה."
"זה עוד כלום, תשמעו את הסיפור שלי", התרברב הג'ינג'י המנומש רחב הכתפיים שישב בגבו אל הקיר. "אני הצלתי את שמונת ילדיה של אם נואשת שהתחננה לעזרה!" הכריז בדרמטיות. השתתק לבדיקת האפקט של דבריו, אך חבריו הרימו גבות בספקנות. הוא המשיך: "זה קרה במקום שירותי הקודם. יום אחד חניתי ברחוב צדדי, הייתי בדרכי למסעדה לארוחת צהריים, כשלפתע הופיעה מולי ברווזה מגעגעת. היא הסתכלה לי בעיניים ונגשה ישר אלי, וכל הזמן המשיכה לגעגע בקולי קולות. משהגיעה אלי, תפסה במקורה את שולי מכנסיי ומשכה. ניערתי אותה ממני בעזרת הרגל השנייה, אך לתדהמתי היא לא וויתרה ותפסה שוב במכנס. שוב הדפתי אותה והיא דידתה לכוון שבכת הביוב שבשולי הכביש ליד המדרכה, הביטה למטה וגעגעה בקול נואש. מסוקרן למדי, הלכתי אחריה. הבטתי גם אני דרך החריצים שבשבכה; לא יכולתי לראות דבר, אך כאשר הברווזה השתתקה לרגע, שמעתי לפתע ציוצים עדינים בוקעים מתוך הביוב. קלטתי את העניין: אפרוחיה של הברווזה מצאו את דרכם לביוב דרך החריצים שבשבכה. תפסתי בשתי ידיי את מוטות הברזל המזוהמים וניסיתי בכל כוחי להרימה, אך הבנתי שלבד לא אצליח. הזעקתי טלפונית את חברי שחיכה לי במסעדה שברחוב הסמוך. הוא התייצב מייד, משועשע מהתיאור שלי על מצב העניינים. גם איחוד הכוחות לא צלח. השבכה הכבדה והחלודה לא משה ממקומה. הבאתי מהרכב מפתח ברגים וניסינו ליצור מנוף בעזרת הידית, אך לשווא. עמדנו והבטנו בברווזה נבוכים, והיא המשיכה לגעגע נואשות ולא הפסיקה להביט אלינו. ממש היה לנו לא נעים ממנה: שני גברים חסונים שלא מצליחים לעזור לברווזה קטנה במצוקה. לחברי היה רעיון: הוא התקשר והזמין גרר משטרתי למקום. בזמן שהמתנו, התיישבנו על שפת המדרכה בסמוך לשבכה, והברווזה עמדה מולנו והמשיכה להטיף לנו בקולי קולות. לבסוף הגיע הגרר. כשהסברנו לנהג במה מדובר, פרץ בתרועת צחוק שהבהילה את הברווזה שלנו וגרמה לגל מחודש של געגועים שנענו מייד בציוצים מבוהלים. הנהג תמרן את האוטו עם גבו לשבכה וחיבר את וו הגרירה לאחד המוטות. מאותו רגע השתרר שקט. הברווזה התיישבה בסמוך ועקבה אחר המתרחש בדממה מוחלטת. השבכה נכנעה מיד ונגררה אחר האוטו.
קיפלתי את שרוולי, נשכבתי על הכביש והכנסתי את ידי לחור המצחין. אחד אחד שליתי יצורים רכים ומרופשים מתוך הביוב. ספרתי תוך כדי הוצאתם – שמונה בסך הכל. ווידאתי שאין יותר והתרוממתי. שמעתי את חברי מפטיר בהתפעלות" :יא אללה, זו יודעת לספור. כשהוצאת את השמיני, רק אז היא קמה על רגליה." שלושתנו, גם הנהג, ליווינו את המשפחה המאוחדת לעבר האגם הסמוך. אני נשבע לכם שלפני שנכנסה למים, היא הביטה אחורה לעברנו וגעגעה בפעם האחרונה. היא הודתה לנו, בחיי... אני לא מסוגל לאכול יותר ברווזים. למען האמת, הפסקתי לאכול גם עופות... רק על סטייק עדיין לא יכול לוותר..." הוסיף בקול מוטרד.
"סיפור מקסים!" קרא השוטר הגבוה.
"זה לא סיפור, זה באמת קרה!" הג'ינג'י היה נחרץ. "אפילו כנוי יצא לי מהפרשה הזו כשהתפרסמה בתחנה, קראו לי 'איש הברווזים'.... רק שלא תעיזו לקרוא לי כך, מספיק לי עם ה"ג'ינג'י" . כולם צחקו וסטיב מצא את עצמו מצטרף לצחוקם. השוטר הגבוה פנה אליו:
"בעל הבית, סיבוב אחרון לפני שאנחנו הולכים. ואולי תצטרף אלינו? אין לך עוד לקוחות כעת!"
"בשבילי כוס תה, אני נוהג", אמר השוטר כהה העור שישב לשמאלו.
סטיב הביא את ההזמנה, משך לעצמו כיסא והתיישב לידם עם כוס ויסקי ביד. השוטר שביקש תה פתח:
"לי יש סיפור על תוכי, זה לא סיפור אישי, זה אירע בתחנה שלנו לפני שאני הגעתי. היה שם תוכי שהסתובב חופשי בתחנה, הקמיע של המקום. פטפטן גדול הוא היה. קראו לו "שוטר מצטיין" . הוא נעלם יום אחד כעבור זמן מה, אולי נגנב. סיפרו לי את סיפורו עוד ביום הראשון שהגעתי לשם: "הוא פענח מקרה רצח, השוטר המצטיין שלנו", אמרו לי. מסתבר שכשנה לפני-כן נרצחה אישה צעירה בביתה, נאנסה ונדקרה למוות. בסמוך לגופתה, בתוך כלוב, מצאו את התוכי נרגש ומצווח. משפחתה של הנרצחת אותרה בקצה השני של המדינה, כך שלא יכלו להשאיר את התוכי לבד בדירה. המפקד לקח אותו לתחנה. בסופו של דבר, התוכי נשאר שם, המשפחה המתאבלת לא הייתה מעוניינת בו. בעקבות החקירה, נעצרו מספר חשודים . למפקד היה רעיון: הכניס את התוכי לחדר החקירות. הוא התייחס לנחקרים בשוויון נפש, התרגש רק כאשר הטונים בחדר עלו. מדי פעם השמיע הערה כזו או אחרת, בייחוד היה צועק: "תן נשיקה, תן נשיקה", כששמע קולות רמים בחדר, ואלה נשמעו הרבה מן הסתם. יום אחד נחקר חשוד שתאם לתיאור שמסר השכן של הנרצחת של אדם שהסתובב באזור הרצח ביום ההתרחשות. משראה את החשוד, התחיל התוכי לצווח בקול גדול והחוקרים הבחינו בפחד בעיניו של האיש. פתאום התוכי התחיל לצרוח: "הצילו! הצילו!!" הצילו!!!" לא לקח זמן רב עד שהחשוד זימר והודה במעשה. שוטר מצטיין כבר אמרתי?"
השוטר לגם מהתה, ואז פנה לסטיב: "אולי גם לך יש איזה סיפור על בעל חיים כלשהו?"
"מצטער, מאז כיתה ו', שהיו לי אוגרים, לא גידלתי שום בעלי חיים", ענה במבט מעורפל.
השוטרים קמו, התעטפו במעיליהם, נפרדו ממנו בחום ויצאו . סטיב נעל אחריהם את דלת הפאב ועלה בכבדות במדרגות שהובילו לדירתו. קור חודר עצמות שרר בדירה הלא מוסקת, והוא מיהר להיכנס למיטה ולהתכרבל תחת הפוך. שאלתו של השוטר ניקרה בראשו. כל שנות נישואיהם, נדנדה לו לינדה לקחת כלב. הוא התנגד נחרצות. מה פתאום כלב בפאב, או סגור בדירה למעלה במשך כל השעות הרבות שהם מבלים כאן בעבודה?! אבל כן, היה לו סיפור על כלבלב שלא רצה לחלוק עם השוטרים.
לפני שבועיים עבר שוב על פני ביתה של לינדה והשוטר שלה. 'עבר' זו לא בדיוק המילה, הוא ארב מול הבית מוסתר מאחורי עץ עד שראה אותה יוצאת החוצה עם בטן הריונית ענקית וכלבלב מקפץ שהובילה ברצועה. חלפה על פניו עד שנעלמה מעבר לפינה. היא נראתה זוהרת ופורחת. מילא השוטר, אבל גם כלב? איזה סיכוי היה לו לסטיב נגד שניהם?
הוא התהפך שעה ארוכה על משכבו עד שנרדם לבסוף, ושנתו אוכלסה בברווזים, כלבלבים ותוכי המצווח "הצילו! הצילו!"
