אל השחקים הרחוקים

המרחבים הפתוחים,

אל אור השמש החמה

אל צבעי הקשת המדהימה.

כמו ציפור דרור

הפוצחת בקול של זמיר

כמו ענן ורוד

המפזז לו בשיר

עד שמשב הרוח שהנעים

הפך להיות סגריר

ובלא הסבר סביר

את פניי החוויר.

שפתותיי הורודות

גמעו את צבע השמיים

והחלו רועדות

משקשקות כנפיים.

משהו העיב על השמחה

וצללתי בנחיתת אונס

לא, לא התרסקתי

ברגע האחרון הגלגלים נפתחו

והמשיכו לגלגל