" מכורבלת בזרועותיו חשתי את הלמות ליבו – מנגינה שכה ערבה לאוזניי. הקשבתי לרשרוש העלים המרפרף זימרת הציפורים ואוושה קלה של שבירת הזרדים מתחת לרגלי.
עינוגי האהבה שלנו היו עוצרי נשימה, כל אחד מאיתנו שאב את נימי נשמתו של האחר, חודרים עמוק אחד אל תוך השנייה.
שכבתי לי מתרפקת ולאה מעינוג בין כיבורי ידו, מלטפת קלות את זרועו החסונה. גם הוא נח לו בשלווה הפסטורלית הרגועה. שנינו ידענו כי אלה רגעים ייחודיים ומיוחדים רק לנו שלא ישובו עוד."
*************************************************
הו, אחותי המתוקה, !! הושטתי ידי לנגב את עיניי, וממשיכה לקרוא שוב את הדף האחרון מבעד ערפל הדמעות שעדיין זלג לו ללא רחם במורד לחיי.
"דמדומי השחר החלו לתת את אותותיהם מבעד לערפל. מדי הקצין שלו נחו בקפידה למרגלות ראשינו, וחצאית הקרינולינה שלי וחולצת התחרה על ידם. אספתי אלי את האריג הדקיק של שמלתי וכיסיתי את שנינו, מנסה לעצום לרגע קט את עיני ולשקוע עמוקות לתוך הרהורי לבי.
זה כשנה שהנחתי את גופי ונשמתי לשקוע לתוך מערכת היחסים חסרת ההיגיון הזו. הקצין הנאה שהצטרף לארוחת ערב, אחת מיני רבות שנערכו בטירתנו הקסים אותי בעליל. מבטו החודר הכחול שפגשו עיני , ובהמשך ירדו להן לשוטט במורד מחשופי העמוק לא הותירו ספק, עיניו הביעו תשוקה וכמיהה .
עיניו לא סרו מגופי כל אותו ערב,. ליבי הצעיר והבתולי של בת השבע עשרה החסיר פעימה.
בארוחת הבוקר של מחרת היום, בשיחת חולין ביני לבין אבי הזכיר ושיבח את פיקודו, ובנשימה אחת גם הוסיף כי הוא נשוי לבת משפחה רחוקה שלנו, והינו כבר אב לשני ילדים.
סומק קל חלף על פני בהקשיבי לדבריו..
"ריגושי גיל הנעורים שלי" !
חלפה מחשבה במוחי, " אין לקשר הזה כל עתיד!!"ציינתי באזני אחותי הקטנה, אשת סודי,
"עלי לקטול לאלתר כל רגש!!"
אך הריגוש ופרפורי הבטן שמלאו אותי כבכל עת שהרהרתי בו העידו על סערת רגשות גוברת.
ואכן, תעתועי הגורל שיחקו להם לתוך מערבולת הרגשות שחשנו שנינו, הוא הוזמן תדיר אל הטירה במסגרת תפקידו וכפיקודו של אבי הוזמן אף לאירועים חברתיים רבים."
כאחותה צעירה בת החמש עשרה, ממרומי ניסיוני הדל באהבה שיתפתי פעולה במשחק הזה של תעתועי הגורל שנקרו להם.
לא יכולתי לעמוד בתחנוניה של אחותי הבכירה ששיתפה אותי בכל החוויה. כמובן שהייתי עדה למתרחש מפגישתם הראשונה, וכל מה שקרה בהמשך.
כאשת סודם עזרתי לה להסתיר את שעות היעדרותה מהבית מפני הורינו,מעבירה תכתובת ביניהם ומחפה על שעות האהבה שלהם.
אחותי היפיפייה פרחה מול עיני כשבעיניה הילה של זוהר ,אושר וחדוות חיים שעברו בה בפגישותיהם החשאיות.
הוא היה גבר מרשים ביותר , גבוה וכחול עיניים שהשרו בטחון על כל המתבונן לתוכן. הצלחתו בתפקידו הוסיפה לו אהדה רבה בביתנו, אימי העריצה אותו, וכן גם אבינו הנוקשה משהו.הוא הצטייר כאיש משפחה נאמן ואוהב. אך בליבו פנימה חש אכזבה רבה מחיי נישואיו, שהיו שידוך לא מוצלח, כשתהום עמוקה נפערה בין בני הזוג כבר בראשית דרכם המשותפת, מותירה את ליבו ריק מאהבה.
כמהה לתשומת לב ורכות, נפל שדוד לרגלי אחותי, שמלאה את נפשו בהרבה אהבה בלתי נדלית, ומסירות ללא קץ. פגישותיהם החשאיות מלאו בתוכן את חייהם. יצר ההתפרקנות שלהם לא ידע שובע, משפחתו חיה במרחק של כמאתיים ק"מ מאיתנו, הוא ביקר בביתנו תכופות, וחייו האחרים נראו רחוקים , אך חיי המציאות של העכשוו נצבעו להם בצבעי ורוד – אדום כצבעי האהבה.
אותו בוקר התעוררתי מוקדם, מבועתת לגלות כי מיטתה של אחותי ריקה, ניחשתי כי נרדמו ולא חשו בחלוף הלילה, אצתי חצי לבושה כל עוד רוחי בי לעבר החורשה.
******************************************************************** שורת הפרשים נעה באיטיות לעבר פאתי החורש הסבוך. המפקד, בעל ארשת פנים רצינית ונוקשה מיתן את מהירות התקדמות השיירה, בהסבו את ראשו לאחור ובהינף יד האט את מהלך השיירה קדימה עד שכמעט נעצרה.
עשרות הרוכבים התפזרו מסביב לקרחת היער והקיפו אותה כולה. בעוד המפקד מסמן בידו על דריכת הרובים של הרוכבים, נשמעו ברקע האפרורי עדיין של טרום אשמורת שתי יריות אקדח שזעזעו את שלוות הבוקר כשרחש הצופרים המפוחדות שובר את הדף הדממה שמסביב.
זעקה אילמת פרצה מפי, קולי לא נשמע לי, באימה רבה הסטתי את גוש השיחים שלפני ומבט עיני צילם בבעתה את המראה הנורא שנגלה לעיני:
שניהם שכבו חבוקים זה זו, לבושים למחצה. על חולצתה הלבנה פשט כתם אדום של דם שגלש לעבר השמלה הרחבה.
ראשה נח על כתפו השמאלית, וידו הימנית צנחה ימינה כשהאקדח העשן עדיין מונח ליד בתוך שלולית הדם.
בלי לחשוב פרצתי בינות השיחים לעבר קרחת היער כשמגרוני בוקעת זעקת אימים שהחרידה שוב את השקט.צנחתי על הקרקע בסמוך אליהם כשברכי נתקלות במין חוברת מבריקה קטנה שהייתה מונחת לצד גופתה החמה. אספתיה מייד לתוך כיסי בעוד אחד החיילים שרק אף הוא לעברם מקימני מהמקום הנורא ונושא אותי משם והלאה ומנחני ברכות על הקרקע, מנסה להחזיר אלי את נשמתי הכואבת.
" חרב החשיפה נחה על צווארינו, היה ברור שתגלית הפרשה תקומם נמרצות את כל הנפשות המעורבות."המשכתי לקרוא שוב את מילותיה שנכתבו ברגעיה האחרונים.
" עצם גילוי פרשת האהבים הינה עילה לפיטורין מבישים מהצבא והפסקת כל הקריירה הצבאית שלו, אך היינו כה שקועים במימוש אהבתנו- עד כי הרהורים אלה נדחו על הסף לחלוטין, למרות שכתובת הייתה חרוטה על הקיר.
ניסינו פעמים מספר לעצור את עצמנו, אך שוב ושוב חזרנו זה לזרועות זו רעבים מתמיד לאהבה. נמשכנו כממוגנטים לרגשותינו ללא יכולת עצירה.
נפגשו בקרחת היער שבתוך החורש. הטבע והיופי שמסביב התמזגו להם בתוך שעות התשוקה שחווינו מידי יום. זה היה העולם הפרטי שלנו בו נעלמו כל המוסכמות, החיים עמדו מלכת. חיינו את חיינו כאילו הכול אינו קיים מסביב. נסחפנו ולא יכולנו לעצור, רגשותינו גברו עלינו . ניסינו לשרוד למול כל העולם.
במזרח עלו דמדומי הבוקר, הערפל החל להתפזר, אור ראשון החל לחדור מבעד לענפי העצים זה היה האות שלנו,
ברקע אני שומעת רחש קל של ריסוק ענפים. קולות של תנועה מתקרבת.
סגרתי את המחברת הקטנה, הנחתי אותה במקום המסתור שלי בתחתית המגירה, מגירת ליבי הדואב והמתגעגע.
