בס"ד                                                                                                               13.3.2009

ח אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה, אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי; תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה, מֵרֹאשׁ שְׂנִיר וְחֶרְמוֹן, מִמְּעֹנוֹת אֲרָיוֹת, מֵהַרְרֵי נְמֵרִים. (שיר השירים ד)

החרמון/דויד סמוכה

לטפס ל"רמה",

ביום גשום וסגרירי.

לשוט בתוך ענן,

בראות לקויה, במזג אויר ערפלי.

הגשם יורד,

נוסע בתוך השמים.

עולה לחרמון,

בין עננים ומים.

הענן חולף,

ומולי מראה מסנוור.

החרמון המושלג,

מלובן בוהק.

אל פסגת החרמון,

סוף סוף מגיעים.

השלג יורד,

קופאים ומשתובבים.

בירידה מהחרמון,

חולף הענן.

לעין נגלה.

תהילים פרק קלג

א  שִׁיר הַמַּעֲלוֹת, לְדָוִד:
הִנֵּה מַה-טּוֹב, וּמַה-נָּעִים--    שֶׁבֶת אַחִים גַּם-יָחַד.
ב  כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב,    עַל-הָרֹאשׁ--
יֹרֵד,    עַל-הַזָּקָן זְקַן-אַהֲרֹן:
שֶׁיֹּרֵד,    עַל-פִּי מִדּוֹתָיו.
ג  כְּטַל-חֶרְמוֹן--    שֶׁיֹּרֵד, עַל-הַרְרֵי צִיּוֹן:
כִּי שָׁם צִוָּה יְהוָה,    אֶת-הַבְּרָכָה--
חַיִּים,    עַד-הָעוֹלָם.