בכל רגע

רגשות שנרטבו מותירים בי רגש מסויים,

שלא פוסח עלי ולו לדקה.

מחוגי השעון נעצרו מלכת, מבקשות שאתה

תלך עימם.

מלטף את השברים ששמוטים על הריצפה,

רעועים בודדים ולא רוצים שתגע בעצמך

שומע עקבות שהולכות וגוברות בכל רגע,

מתקופפת לגעת ואתה נסוג מולי.

יודעת שלמרות הכל אנקה את מה שנישאר

כאן, פוצע אותי סורט כלא מבחין בעצמו.

נגיעה כנועה על השפתיים מחכה, שתבוא

ותנשוך אותה.

רגע מיותר תמיד היה שם, אפילו שרצית

לברוח

מגע ידיך שיכרו מספיק, כדי שתאמר לי

איך להדוף אותי אל עצמי – חזרה.

25-3-09