דרקון אדום

הוא יושב בפינה הקודרת של הנפש

מתפלש בתוך בגועל תשוקותינו וברפש

מחכה לרגע לפרוס את כנפיו וקרוע את גופי לחתיכות

הדרקון האדום שהתמקם במעמקי המחשבות

הכאב  העז שמלווה  אותי בכל רגע שהוא מנסה לברוח

מנסה לכבוש אותי לאכול את נשמתי ולהשאיר אותי ללא רוח

זאת המחשבה הרצחנית שעולה בי מידי תקופה

או התענגות על ריחה הרקוב של גופה

הכוח העצום  שלפתע זורם בעורקי אשר מלווה בצרחות ושאגות

 או קולות של קורבנות שצורחים בחלומות

לפעמים אני שוקל לאפשר לדרקון לפרוץ את חומות בשרי

מי יודע אולי יום אחד אצליח להשלים עם זה ולקבל את חירותי

כי אפרוס כפני הדר ביום בואך מן הזוועות

אחייך אל פנייך כאשר  בבואתי תשתקף מן המראות

כי בשביל השטן ועוזריו לא אלחם

וגם בגאולת עולמים לא התרצה

כי דמעות של אש ומתכת זולגות מעיני

אוצר ליבי נלקח ממני במו ידי

אתה שוב מחייך וצוחק על מכאוביי דרקון

צא ממני והנח לי לעצום את עיני ולישון!!

ברק ורעם את עיני האירו וגם את נשמתי

הבנתי כי החלש בנינו זה אתה ולא אני

כי הרי אתה זקוק לי כדי להתקיים וללבוש צורת אנוש

ואתה מפחד כי ההפוך אותך לעוד סיפור מעשיה נדוש...