סיפורים

יקיצה מערות

"ידע הוא מוגבל, דמיון הוא אינסופי" אלברט איינשטיין.

 

כשהייתי ילד קטן, בסביבות גיל ארבע, חפצים היו זזים עבורי. או שכך האמנתי. האמנתי שכל חפץ, צעצועים בעיקר באותה תקופה של החיים, זזים, גם אם זה לא מורגש. זזים בקצב איטי איטי, לעד. אני זוכר עצמי מביט בצעצועים זמן רב בלי לגעת בהם כלל, מנסה לתפוס אותם בשעת המעשה, מסמן לעצמי את מיקומם העכשווי לפי החריצים במרצפות המרפסת. הם לא אפשרו לי לראות אותם נעים אף פעם, מעולם לא בטחו בי מספיק כנראה.

 

מעין קסם מיוחד היה אז באויר. קסם תמידי, של תמימות ילדותית אך בעל עוצמה רבה. הקסם קרא תיגר בעצם על מוסכמות וחוקים שבין אדם לסביבתו, עד כדי ביטול חוקי הטבע והמרתם להמלצות מיוחדות לקריאת העולם והטבע.

 

הכוס זזה עבורי. בתחילה לא האמנתי כי הרעש בחדר השקט אכן הגיע משולחן העבודה. כשהתעשתתי, התרוממתי ממשכבי וראיתי את סימני המים על שולחן ואת ניעות המים הקלות מפכפכות בתוך הכוס. הייתכן כי מציאות החלום זה עתה חדרה לעולם עירותי? חלום אשר מתחיל להתגשם מיידית עם סיומו..כמה בעיות וצרות היו נמנעים לי אילו יכל דבר זה להתרחש.. הרי הייתי קופץ ועף כל אימת שהייתי חש בודד, עף מעלה מעלה, מלטף את העננים ויושב שוכב לי על אחד ומתבונן מטה על הארץ הסובבת לה. מהסה אנשים במבט ומזיז דברים במחשבתי. סוג של גיבור על אם תואילו.

 

איזה חלומות מוזרים. גיבורי על שבאגדות הרי נידונים לחיים של אירוניה. כוח בלתי יאומן המוסווה בחזות בלתי מאיימת. שלא יבואו מהממשלה חס וחלילה ויתחילו לנתח ולצבוט עם פינצטות. זהו הפחד הגדול ביותר שלהם. חבורה של כוסיות אם תשאלו אותי ואם לא.

 

ישנו משחק שלא קיים אך משוחק הוא כל הזמן. המשחק, בהא הידיעה. אז מה אם הכוס זזה עבורי? מה היא מתביישת? נזכרתי באנשים שמאמינים ברוחות רפאים ועורכים סיאנסים ונתקפתי בחילה קצרה. מה הם חושבים לעצמם, באמת, שהרוחות משחקות משחקים? זה עסק רציני להיות רוח רפאים הם צריכים להבין זה לא צחוק. כל אדם נורמלי חושב שיש בו צד מיסטי כזה שיכול בשעת צרה לבצבץ ואז אוקיאנוסים שלמים ייחצו והרי געש יפלטו מגמה רותחת והם ירחפו מעל הכל ויחושו מורמים ודשנים. אז זהו שאין. הצד המיסטי הזה, הוא אף פעם לא מבצבץ. הרוח של הרפאים אף פעם לא תעצור לביקור. ובטח שבבטח הכוס הזו שמונחת על שולחני לא תזוז לשום מקום אף פעם. מה אגיד, לפי תצפיות איכותיות ארוכות, נהייתי ציני וזחוח.

 

היא בטח חשה בציניותי, שכן היא התפוצצה בפיצוץ עז לכל עבר זה עתה.

תגובות