מרובב הנתיב

מרובב הנתיב העקוב ובפיזוז אפסע בו,

עקלתון המשתרע רחוק – עימו אצעד.

והמראה הצחיח נבוב – והעכירות תישטף בגשם,

מבוקה שבאפלה תרחוש – אין אמצא אותה כובשת.

אבדתי, ואין אמצע עוד השביל,

נפלתי, ואיך אשוב לדרכי ?

הדחי במסווה מלקוש יחלחל אל תוככי,

וכשבחובי ישכון פיגול גם הוזכך הספון יופל.

ורוח עלוטת מחילה – אין תעטפני,

ונפשי תוותר בודדה – תהלך תחת להג יורה.

והטיפות הממטירות זעמן – לא יחלישו גאוותי הרועמת -

עודני ממשיכה לשאת רגליי – ואין מטרה שגיאה עותרת.

מהודם מראה נאדר המתרומם עם הבוקר,

נחת רעוץ על פרגוד הצחיחות של האופל.

העדי הצרוף – לא כיסה עליו העב מהפגע,

בענות התעכר וכעת, אין עוד נגוה הקלל.

שכיית חמדה תרומי, יצא נפסד - בטרם.