המשך של :המורה מופיע כשהתלמיד מוכן
כשהגבר חזר לביתו, הבית היה שקט, הוא חשב שהילד הלך. האיש נכנס לחדרו, החליף את בגדיו, ופנה למטבח, אך ברגע האחרון נזכר שהוא השאיר משהו בספריה וחזר על צעדיו אליה. כשהוא פתח את הדלת הוא צחק למראה הילד שנרדם על הספה, אוחז ספר בידו. מה שהצחיק את האיש, לא היה המראה שנגלה לעיניו, אלא העובדה שהוא נזכר דווקא עכשיו איפה היה הדבר שהוא חיפש שבוע, ושזה היה דווקא בספריה, כשהוא מבלה כאן כל יום והוא לא שם לב לכך שהדבר היה ישר תחת אפו. האיש שוב נוכח לעובדה שלכל דבר יש סיבה, וזמן משל עצמו. הוא ניגש לילד והעיר אותו בעדינות. הילד פקח את עיניו, התמתח ואז התיישב על הספה כשהוא מניח את הספר בצד.- "ישנת היטב?" שאל האיש, הילד משך בכתפיו כתשובה._ "סיימת לעבוד להיום?" שאל. -"כן,שיניתי את סדר היום כדי שנוכל לבלות אותו יחד, קיוויתי שתהיה פה כשאני אחזור, אני שמח לראות שזה ככה". _"ומה היית עושה אילו הלכתי? הרסת את כל היום שלך בגללי". -"בודאי שלא" אמר האיש עם חיוך.-"בהנחה שלא הייתי מוצא אותך היתה לי תוכנית ב' - איך להעביר את זמני, זמן הוא דבר חשוב, שלא חוזר לאחר שהוא מבוזבז, לכן אני מעולם לא מבזבז את זמני לשווא, אני מנהל את זמני, הזמן לא מנהלים אותי." סיים הגבר. -" ועכשיו בוא, נלך לאכול, אני בטוח שאתה רעב". הם יצאו מהספריה ונכנסו למטבח. כמו בערב הקודם הגבר הכין את האוכל בעצמו והארוחה היתה טעימה ביותר. _"אכלתי במסעדות הטובות בארץ,אבל האוכל שלך יכול להתחרות עם השפים הטובים ביותר." אמר הילד בסוף הארוחה. -"אתה יודע מה גורם למזון להיות טעים?" שאל הגבר בזמן שפינה את השולחן. _"מה?" תהה הילד. -"אהבה",_ "אהבה?" .-"כן, אהבה, ככל שאתה מכניס יותר אהבה לאוכל שלך, ככה האוכל טעים יותר, כמובן שצריך גם כישרון וניסיון, אך ללא אהבה גם השף המוכשר ביותר לא היה מגיע לרמה גבוהה במיוחד",_"אהבה למה?" ,-" אהבה לאוכל, או אהבה לבישול, או אהבה לאדם שהולך לאכול את מה שאתה מכין, הארוחות הטעימות ביותר הן תמיד אלה שיש בהן אהבה." , _"אני לא יודע," ענה הילד_ "תמיד השף בבית הכין לי אוכל, זו היתה הפעם הראשונה שאכלתי קורנפלקס עם חלב לארוחת הבוקר",- "והאים זה היה לא טעים לך?" , _"זה היה בסדר" אמר הילד _"האמת שזה היה מוזר אבל לא הרגשתי כל כך טוב בארוחת הבוקר או הצהרים אף פעם. בבית אני תמיד אוכל לבד, ליד שולחן ארוך, המשרתים שמים ולוקחים את המזון והכלים". הגבר חייך וכעבור כמה רגעי שתיקה אמר -"למרות שיש כסף הוא לא יכול למלא את החלל שבלב. כשאדם בודד, שום כמות של עושר לא תמלא את לבו שמחה. זה קשה כשאין עם מי לדבר, כשאתה מרגיש שאתה לבד, ולא מובן. כשדורשים ממך דברים ואתה לא מבין למה, או כשמענישים אותך על כך שאתה רוצה יחס אנושי". הילד בהה בגבר, תוהה האים האיש הזה באמת מבין אותו, האים הוא גם הרגיש את הבדידות הזו, את הרצון לבכות כשאתה מרגיש חוסר אונים.- "שנלך?" אמר האיש כשסיים לשטוף את הכלים ולשים אותם במקום. _"לאן?" ,-"לקנות לך בגדים," ענה בחיוך האיש -"אתה לא יכול להתרוצץ כל היום בבגדים האלה, ואצלי בבית אין בגדים שיתאימו למידה שלך". הם יצאו מהבניין ונכנסו לחנות בגדים יד שניה שהיתה במרחק כמה רחובות מהבניין. לאחר שסיימו לקנות ויצאו מהחנות שאל הילד _"למה באנו לחנות הזו? אין חנויות יותר טובות באזור?" ,- "יש" ענה האיש -"אבל החנות הזו תורמת את מה שהיא מרוויחה לבתי יתומים שונים. אני אוהב לקנות כאן בגדים ליום יום, זה גורם לי להרגיש שגם אני תורם משהו נוסף לאחרים, אחרי הכל הבגדים שאני לובש בבית או מטייל בהם, לא צריכים לעלות אלפים." הילד שוב משך בכתפיו, בכל חייו לא פגש אף אחד כמו האיש הזה. אדם שברור שיש לו כסף אך הוא עדין קונה בחנויות ליד שניה, ומתלבש בצניעות, הולך ברחוב במקום לנסוע במכונית יקרה, וכמובן אוסף זרים לביתו, 'בהחלט אדם מוזר' חשב הילד.
הם עברו עוד כמה רחובות, ואז הגבר נעצר בתחנת אוטובוס. הילד נעצר לידו, בהה בו לרגע, משך בכתפיו והתישב על הספסל שעמד בתחנה. הם חיכו רבע שעה לאוטובוס, עלו עליו והתיישבו מאחור, בספסל הלפני אחרון. האוטובוס היה ריק למחצה. _"לאן אנחנו נוסעים" שאל לבסוף הילד, לאחר עוד 10 דקות שתיקה. -"אתה תראה" ענה הגבר ושקע מחדש במחשבותיו. הילד שהשתעמם מהדממה, בהה בחלונות מחוסר מעש. הוא ראה חנויות, בניינים, אנשים שהולכים ממקום למקום. זו היתה הפעם הראשונה שנסע באוטובוס, וגם הפעם הראשונה שהוא פשוט ישב ולא חשב על כלום, ולא עשה כלום ואף אחד לא אמר לו כלום על כך.
לאחר עוד כחצי שעה הגבר צלצל בפעמון. הם ירדו בתחנה בשכונה שלא היתה אחת מהטובות בעיר. הילד לא היה בא מעולם._ "איפה אנחנו?" , -"אנחנו בשכונה שלי" ענה הגבר. _"בשכונה שלך?" תהה הילד,_" האים לא הגענו כרגע מהבית שלך?". האיש צחק.-" זה הבית הנוכחי שלי, אבל כשהייתי קטן גרתי כאן, ואני חוזר לפה כמה פעמים בחודש", _"למה?" , -"אתה תראה בקרוב" ענה האיש והשתתק. הילד שהבין שלא יקבל עוד תשובות השתקק גם הוא והם המשיכו במסע שלהם.
כל הזכויות שמורות לאינה
