במנזר

על גג המנזר

היה שקט

ניחוח של טוהר

זוהר בוהק

את שירת הבוקר

שטרם הפציע

בינות לקימורי ההרים

באופק הוורוד

אורות מנצנצים

בוהקים

חוגגים

את קדושת היום

שעומד להפציע

עם קרני שמש

ראשונות

סמטאות צרות

מתעוררות ליום חדש

בקול השכווי

תרועת הטווס

קריאת העורבים

מנגינת הדרורים

כולם תמהיל

נשימותיהם

המתאחדות

לקרבה

לה יחלו

והיו

לאחד

בחצר המנזר

מרצפות אבן

חלקות

בינות לשקערורים

בוהקות

רגלים דורכות

על מפתן הבית

מרווה, רוזמרין וריח לוונדר

מזרקת המים מפכפכת

פורטת את מנגינתה

מעטרת

את פשטות המקום

סגפנות הקולות

ביופיים של החיים

צלילות המים

בבריכת הדגים

חומת המנזר

לא היתה עבורם

גדר

או מחסום

והנוף שניבט אליהם ממעל

היה כמרחב לאין סוף

האוצר בתוכו

את חוויות החיים אותן יבחרו

בימים הבאים

להרוות את צמאונם

והיו להם כמים

חיים

    © רונית עבדי