עפרה ואילנה היו חברות טובות. השוני ביניהן היה רב על הדמיון ואולי זה מה שקסם לכל אחת אצל חברתה.
שתיהן היו בנות יחידות להוריהן. הוריה של אילנה עלו מפולין ושל עפרה מרומניה. להורי אילנה הייתה חנות אשר בה בילו את מרבית שעות היום ולכן הייתה היא חופשייה בשעות אחר הצהרים לעשות ככל העולה על רוחה.
אביה של עפרה היה רופא שיניים ואמה סייעה לו. הקליניקה שלהם הייתה בבית, כך שכמעט אף פעם לא הייתה עפרה לבדה. תמיד היה עליה לדווח להוריה לאן היא יוצאת ומתי תשוב.
עפרה הייתה תלמידה מצטיינת ואהובה על המורים. אילנה הייתה תלמידה גרועה. היומן שלה היה מלא הערות. היא לא טרחה כלל להראותן להוריה והייתה חותמת עליהן בעצמה. אילנה הייתה נועזת וחצופה ואילו עפרה – שקטה ומנומסת.
לשתיהן עיניים כחולות. לעפרה שיער חום מתולתל ולאילנה שיער בלונדי וחלק. בסתר לבן התהדרה כל אחת בעובדה שיש לה חברה קרובה שכל כך שונה ממנה!
כשהיו השתיים בכיתה ח', החליטה אילנה שהגיע הזמן לעשן סיגריה. "כל הבנים כבר התנסו" שידלה את עפרה, "למה שגם אנחנו לא ננסה?" עפרה, שכלל לא חשבה על כך, התרגשה מן ההרפתקה הצפויה להן והנהנה בראשה לאות הסכמה. למחרת כבר הכריזה אילנה שיש בידה קופסת סיגריות והובילה את עפרה לאחת החצרות הריקות בשכונה. במיומנות מפתיעה הדליקה לשתיהן את הסיגריות. כעבור דקות אחדות, ראתה מרחוק מכר מתקרב. מיד כיבתה אילנה בזריזות את הסיגריה בעוד עפרה נחנקת מן העשן ומתקשה לדרוך בסנדלה על הסיגריה הבוערת.
בשובן הביתה שטפו השתיים היטב את ידיהן במים וסבון, צחצחו שיניים והתיזו על עצמן בושם מבקבוק מצועצע שניצב ליד המראה בחדר השינה של ההורים הפולנים. "אל תדאגי" הרגיעה אילנה את חברתה, "אף אחד לא ירגיש שעישנת".
באותה תקופה דיבורים על מין בבתים היו בבחינת טאבו מוחלט. הפעם היחידה שבה הופר טאבו זה הייתה שיחת האחות עם בנות כיתה ו'. ההתרגשות והלחשושים שליוו את השיחה המפורסמת היו משותפים לבנים ולבנות גם יחד.
כדי לענות על הצורך, החלו לצאת לשוק חוברות מין שעל שעריהן התנוססו תמונות נועזות. אילנה החליטה שהן חייבות להשיג את החוברות הללו. למוכר העיתונים שבפינת הרחוב סיפרה שהיא צריכה חוברת עבור אחיה החייל שחזר לחופשה. המוכר הכיר את אילנה וידע היטב שהיא בת יחידה להוריה, אולם הפיתוי להרוויח כמה לירות גבר עליו והוא הושיט לה את החוברת המבוקשת.
בצהלות שמחה דהרה אילנה לביתה, שם חיכתה לה עפרה. לקריאה המסקרנת בחוברת הזמינו השתיים עוד חברות. כולן התפעלו מן התעוזה של אילנה, הרבה יותר מאשר מן הקריאה בחוברת עצמה...
עפרה אהבה את ביתה של אילנה. הוא היה קטן בהרבה מזה שלה ודחוס בחפצים יפים ועדינים שהביאו ההורים מביתם שבורשה. אביה של אילנה היה מבוגר בשנים רבות מאמה. הוא היה ניצול שואה שאבד את אשתו ובנו התינוק באושוויץ. לאחר השחרור הכיר נערה צעירה שהתחבאה אצל משפחה פולנית בכפר תמורת תכשיטים יקרים שקבלו הם מהוריה. הם נישאו וכעבור זמן קצר נולדה אילנה. החיים תחת המשטר הקומוניסטי היו קשים ועל כן, בהזדמנות הראשונה שנקרתה על דרכם, עלו ארצה. ראשם ורובם היו טרודים בבעיות הפרנסה והם סמכו על בתם שתדע להסתדר ברב שעות היום בעצמה.
אמה של אילנה חבבה מאוד את עפרה אשר גילתה עניין כה רב בחפציה ולפעמים הייתה נותנת לה במתנה בובה קטנה או בקבוקון בושם זעיר. העברית לא הייתה שגורה בפיה ועל כן הסתפקה בחיוך וליטוף צמותיה החומות של עפרה.
הוריה של עפרה לא אהבו את אילנה. הם זיהו בה את התכונות ההפוכות לאלו של בתם וחששו מהשפעתה הרעה על עפרה. בכל הזדמנות רמזו לעפרה, שמוטב לה למצוא חברה טובה יותר. הרמזים נפלו על אוזניים ערלות אך יצרו תחושה של אי-נוחות בין הבנות.
עפרה הייתה חברה בתנועת נוער והשתתפה בפעולות פעמיים בשבוע. אילנה נהגה לומר שמה שעושים בפעולות אלו הן "שטויות במיץ עגבניות" ולעומת זאת "הרבה יותר כיף להיות בחברה סלונית, לגרוב גרבי ניילון ולהשתתף במסיבות ריקודים" (דברים שהיו אסורים בתכלית על חברי תנועות הנוער!). במשך חודשים ארוכים לא הצליחה אילנה לשכנע את עפרה להצטרף אליה למסיבות הסלוניות.
כשהיו השתיים באמצע כיתה ט', הכירה אילנה חבורת בחורים מבוגרים ממנה בשנים אחדות והחלה לבקר במסיבותיהם. בראש החבורה עמד בחור יפה תואר ממשפחה מפורסמת בעיר. ביתו המפואר ניצב מחוץ לעיר ואפפה אותו הילת מסתורין. באחד הימים החליט לערוך מסיבת ריקודים גדולה בביתו והפגיע באילנה להביא אתה חברה למסיבה זו. אילנה עמלה קשה לשכנע את עפרה לקבל את ההזמנה.
ההזדמנות להציץ לבית המיוחד קסמה לעפרה והיא החליטה שלא יקרה שום אסון אם , לערב אחד בלבד, תבגוד בערכי התנועה. להוריה אמרה שהיא הולכת למסיבה אצל אילנה.
המסיבה הייתה רבת משתתפים וסוערת אך מאכזבת עבור שתי הבנות. הן היו הצעירות ביותר במקום והרגישו די זנוחות. פרט לשניים-שלושה ריקודים שאליהן הזמינן בעל הבית, ישבו רב הזמן בצד. לא רקדו ולא שוחחו עם איש. לעזוב לא יכלו, מאחר והיו תלויות בהסעה הביתה.
עפרה שבה לביתה בשעות הקטנות של הלילה. היא נכנסה על קצות האצבעות, משתדלת לא להעיר את ההורים. כאשר התעוררה, למחרת, שמעה אותם משוחחים במטבח.
"עפרה, בואי הנה" קרא אביה בקול תקיף ומבשר רעות.
"איפה היית אתמול?" ירה מיד את שאלתו כאשר התייצבה במטבח, לבושה עדיין בפיג'מה.
"במסיבה" ענתה בקול מתנצל, "הרי אמרתי לכם"
"אני יודע" המשיך אביה ללחוץ "אבל איפה הייתה המסיבה?"
"אצל אילנה" השיבה עפרה בחצי קול
הסטירה שנחתה על לחיה בעוצמה רבה מצאה אותה בלתי מוכנה. היא נרתעה לאחור והניחה את ידה על הלחי שכבר האדימה.
"לא הייתה שום מסיבה אצל אילנה" התערבה אמה בשיחה "אנחנו יודעים בדיוק איפה היית!"
עפרה פרצה בבכי קולני ולא השיבה דבר.
"תקשיבי לי טוב" אמר אביה כשהוא תופס בסנטרה ומרים אותו "אני לא רוצה יותר לראות אותך עם אילנה. החברות שלכן נגמרה. אוי ואבוי לך אם אשמע שהלכת עוד הפעם אליה!"
עפרה הבוכיה השתחררה מאחיזתו של אביה ונמלטה לחדרה. היא ידעה שהפעם זה רציני. הייתה זו הפעם הראשונה שאביה הכה אותה.
מעתה נפגשו הבנות רק בבית הספר. עפרה חששה מנחת זרועו של אביה ולא העזה יותר לבקר בביתה של אילנה. אט אט התרופפו הקשרים ביניהן.
בסוף שנת הלימודים קבלה אילנה תעודה ששידרה "עולה כיתה אך לא בבית ספרנו". הייתה זו סופה של החברות בין השתיים.
