קושייתי

התכנסו הנה הרים,נהרות וגבעות

צעדו הנה גם אתם לב, כבד וריאות

אתם איתני הטבע הייתם לי כעדי הנצח

ואתם אברי חברי אמת כי מוחי בורח

עזרו לי למצוא נחת ומעט שלווה

בעזרתם שיקולכם עוד אגיע להחלטה

היו הייתה נערה טובת מראה וגם טובת אופי

אומנם לא התאהבתי בה נואשות אך נוכחותה עוד נושבת בעורפי

הנני על סף תהום, מכיוון שהתכוונתי להופיע על סף דלתה

ללא התראה מוקדמת, כמובן שאין כמו גורם ההפתעה

עזרו לדעת האם לדכא רגש זה או לתת לו להתפרץ

כמובן שמטריד איני רוצה להיות, ולכן הפחד בעורקי מתרוצץ

צועק אל הגשם וצועק אל הרוח

בעולם הטירוף הזה כבר  שום חוף לא בטוח

הנני עומד במרכז השממה אך הכול סוער

לבי פועם במהירות והדם בעורקיי בוער

מה אוכל לעשות שלא עשיתי

או אולי לוותר על היפיפייה שבעבר אליה השתוקקתי

תנו לי משב רוח מבורך או כאב בטן צורם

כי עד אז אשאר בשממה נטולת ההתרחשויות.... דומם...