מניפסט

אין לנו מטרה. אל תגידו שאני מגזים, שאני שוגה באשליות, שאני רוצה לפתור את עצמי מעוול החיים, זה לא ככה. אין לנו מטרה. בגלל זה אני כזה.

אני לא עצלן, אני לא מפחד משום דבר, לא בורח ממחויבות, אני לא שקרן, אני גם לא מסטול מהתחת ודופק את הראש כל היום עם וודקות זולות, אני שום דבר בעצם. לא תצליחו אף פעם לקטלג אותי.

אבל באמת, שאין לנו שום מטרה.

אנחנו נולדים, מקומטים, קטנים, מכוערים, מכוסים בדם אמינו וצועקים שכולם ידעו שעכשיו הם שייכים לנו. כל גחמה קטנה שלנו זאת המטרה שלהם, כל דבר שרק נרצה, הם יהיו חייבים להשלים.

כי אחרת ,ובכן אין שום אחרת. אין שום ברירה, כשאנחנו נולדים, אנחנו הופכים למטרה, לסיבה שמישהו אחר קם, בגללנו יש להם עכשיו למה לצפות, מה לעשות, למי להרוס את החיים בלי שאף אחד ירים יותר מדי גבות.

אנחנו ילדים של אף אחד, ובו זמנית של כולם, אבל אין לנו מטרה. אני לא מוכן לשמוע איך להביא יצור קטן שידמה אותי, שיהיה כל מה שאני רציתי, שאני אוכל להשקיע בו כל שקל מכיסי, כל אהבה שאחרת הייתה מיועדת לעצמי, תהפוך אותי לאדם טוב יותר, לאדם בעל דרך ברורה, בעל יעוד. לאדם עם משמעות.

אני שונא קידמה, אני שונא הבטחות, אני שונא אהבה, אני שונא לשנוא. רגשות הורסים אותנו, לעזאזל, רגשות הורגים אותנו. מוצצים מאיתנו הכל. אני יכול להרגיש איך אני מת מהר יותר כי אני מרגיש.

ובשביל מה להרגיש? הרי אין לזה שום תועלת. נולדים מזה רק רצונות מטופשים, וכל רצון, משמיד אותנו מהר יותר. ברגע שאני לא ארגיש יותר, אני לא ארצה יותר, לא יהיה אכפת לי יותר, ולא תהיה לי מטרה. אבל נחשו מה, זה גם ככה לא משנה, כי הרי אין לנו שום מטרה.

אנחנו משקרים לעצמנו. זה הדבר שאנחנו הכי טובים בו בעולם. אנחנו עוזרים לאחרים, לא כי אכפת לנו, הרי לא אכפת לנו משום דבר חוץ מהתחת הגדול והשעיר שלנו, אנחנו עושים את זה בגלל סיבה אחת. בשביל שאח"כ, כשאיזה היפי פלצני וצבוע בדיוק כמונו ישאל אותנו למה אנחנו עושים את זה, בשביל שאז נוכל לענות לו, שזה היעוד שלנו. זאת המטרה שלנו. בגלל זה אנחנו קמים בבוקר.

אין שקרנים יותר טובים מאיתנו. בין אם זה ילדים מטומטמים או מסעות צדקה צבועים, הכל בשביל מטרה אחת, שתהיה לנו מטרה. בין אם אנחנו רוצחים, אונסים, הורגים, ממשיכים את המורשת שלנו, מצילים חיים, מרפאים מחלות, הכל בגלל סיבה אחת. אנחנו רוצים להרגיש שיש לנו משמעות.

אבל לא יהיה קל יותר פשוט לוותר מעכשיו, להודות באמת, שאנחנו פשוט תאים מחולקים שנושמים אוויר ובתמורה מוציאים זיהום והרס? אנחנו צריכים לאמץ את המוות, זה הדבר הכי טוב שקרה לנו.

זה גואל אותנו מעצמנו, זה גואל אותנו מהכל.

אני הפסקתי להאמין בעצמי, בעולם, בעתיד, האנרכיה לא תציל אותנו, לא הקומוניזם, לא האהבה, לא הסמים. אני לא מאמין בדבר, חוץ מאלוהים. ואל תטעו לחשוב שהאמונה שלי באחד והיחיד נוגדת איכשהו את כל הגישה שלי. כי לעזאזל, כולם כל כך טיפשים שבאמת חושבים שע"י אמונה אנחנו מקבלים יעוד ומטרות. נכון, להתפלל כל בוקר על שטיח, לשים תפילין, להצטלב, זה מה שהופך אותנו למלאים ביעוד. תתבגרו כבר. אני מאמין באלוהים, רק בגלל שאני מעריץ אותו. מדובר בסדיסט מטורף, גאון שאין רבים כמותו, הוא יושב לו שם למעלה, ונותן למיליוני, מיליארדי אנשים להתחנן, גורם להם לחשוב שהוא התשובה להכל. אילו רק יכולתי לפגוש אותו וללחוץ את ידו.

ואין לנו שום מטרה, ושום דבר שתגידו לא ישנה את דעתי, לא ייתן לי גישה חדשה לחיים, ובטח שלא יגרום לי להאמין שאתם פחות עלובים, פחות עצובים, בעלי ערך קיום. שום דבר. אנשים מבינים את זה, אתם תבינו את זה, רק כשתגססו, בין אם לאט או מהר, מסרטן, תאונת דרכים או שאולי התנקשות, רק אז תבינו, כמה הכל מיותר. כשתמותו לבד, ואפילו אם תמותו בו זמנית עם עוד אלפי אנשים, עדיין תהיו לבד,  אז תבינו כמה שאין משמעות. כמה שכל החיים רצתם אחרי מטרות מומצאות, כמה שהחבאתם את עצמכם, כמה שמנעתם מעצמכם את הדברים שאתם הכי רוצים בעולם, והכל סתם, הכל בשביל נורמות שהמצאנו. אף אחד לא מבין שלשים את הכל במסגרות לא נותן לזה משמעות, לעבוד, לשים עניבה, להתחתן, זה לא נותן לשום דבר משמעות, ההתמסרות למשהו עד אבדון חושים, לא נותן לזה משמעות. אני לא מבין איך אפשר להאמין במשהו, להאמין במשהו כל כך חזק, במשהו שלחיצה אחת על ההדק מוכיחה שהוא בכלל לא קיים.

אל תדברו איתי על גן עדן וגיהינום, אל תשכחו איך החברה של היום מתנערת מהכל, אתם כבר לא מאמינים בזה, לא מאמינים בעולם שכולו טוב, אתם מתביישים לצעוק את האמונה שלכם בקול רעם, אבל לא ממצמצים כשאתם הורגים בשבילה. אתם עונים בחצי פה שהעולם מסריח, ששום דבר לא יעזור, אתם מאשימים אחרים, יהודים, מוסלמים, נוצרים, ערבים, רוסים, אתיופים, כל מי שהוא לא אתם, הוא אשם. אתם אומרים איך הם הרסו הכל, איך הם השחיתו, איך הנוער פעם היה שונה, איך אתם פעם הייתם שונים, איך חשבתם שתהפכו את העולם לטוב יותר. אתם מחלקים את העולם למעמדות, נותנים לדפי נייר חסרי ערך לנהל לכם את החיים. ואז אומרים שאני משוגע. שאני סוציופת, שונא אדם, רוצח, מחבל.

אז אל תגידו שהמשמעות שלכם זה להיות אנשים טובים ולהגיע לגן עדן, אל תגידו איך שאני הולך להישרף בגיהינום. אתם באמת חושבים שבחיי נצח יש משמעות?  גם אם הם קיימים, זה לא משנה כולם. הם חסרי משמעות. הנצח יהפוך אותנו לכל כך מובנים מעליו שנעלם לגמרי, שנהפוך לאוויר, שבעצם אולי נהיה בדיוק כמו שאנחנו עכשיו, חלולים, מטופשים, חסרי משמעות.

אני לא מאמין שבני אדם טובים מטיבם או רעים מטיבם, בני אדם פשוט טיפשים מטיבם. לא משנה כמה תארים יהיו לכם, כמה משוואות תפתרו, כמה המצאות תמציאו, זה לא ישנה את העובדה הנכונה היחידה בעולם הזה, אתם עדיין תהיו מטומטמים מעבר לכל דמיון, תהיו כל כך מפגרים שאין לי מילים לתאר. אנשים עושים פשעים, רוצחים אחרים, גונבים, משחיטים, לא כי הם רעים, הם פשוט האמינו שיש משמעות ולא הצליחו למצוא אותה ואח"כ, כפי שאתם מתארים את זה, הלכו לאיבוד וסטו מדרך הישר. הכל מתחיל בזה שאנחנו יודעים את האמת ואז מתנערים ממנה הכי חזק ומהר שאנחנו יכולים. אנחנו, בעצם אתם, כל כך טיפשים שאתם לא בנויים להבין שתי מילות פשוטות. אין משמעות. תפנימו את זה. אבל במקום לעשות לכולם חיים קלים, במקום לעשות לי חיים קלים, אתם נלחמים בכל הכוח בעולם, משקיעים אנרגיות, שאולי מההתחלה כבר היו מבוזבזות, במשהו מפגר.

אז מה אני מציע אתם שואלים? אני לא חושב שיש טעם לבצע התאבדות המוניות עכשיו, זה באמת לא משנה, זה בטח לא ייתן משמעות לשום דבר, אבל זה גם לא יגרום לבזבוז. סתם להשקיע אנרגיה במשהו שכבר יקרה בסוף. אתם תמותו, אני אמות. אני לא רוצה כלום בעצם, וגם בזה אין שום משמעות. אני לא נביא, לא חוזה, לא באתי לנבא את סוף העולם, לא באתי להציל אף אחד, באמת שלא אכפת לי אם תמותו, אם הילדים שלכם ישרפו, זה לא ישנה לי שום דבר, זה חסר משמעות. אז כן אין לי שום פתרון, שום תבונה חכמה מעבר, שום פתרון. וגם זה לא משנה שום דבר. אני לא מביא שום דבר חוץ מהאמת, והאמת שלי אכזרית, קטלנית, אבל לא משנה שום דבר. אתם תמשיכו בשלכם, ואני אמשיך בשלי.

אני אפיץ את המניפסט שלי לכל עבר, בלי לקוות ליותר מדי, רק אחשוף אמיתות, אולי אשבור עולמות,בידיעה שבסופו של דבר, שום דבר לא ישתנה.

ואתם יודעים, כנראה שבצורה אירונית, מפגרת ואכזרית, המניפסט הזה, האוסף הזה של משפטים, מילים, אותיות, זאת כנראה המטרה שלי. כנראה שהפכתי אותו למשמעות שלי.

וכנראה שזה גם יהרוג אותי, אבל זה בסדר, זה בכל מקרה חסר משמעות.